תפקידו של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני במהפכה האיסלאמית בין השנים 1977-1980

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2009
מספר מקורות 12

תקציר העבודה

תוכן העניינים
מבוא: –1
                                                                                                                                פרק ראשון: איראן- רקע היסטורי מדיני -.5
פרק שני: הדת והשפעתה הפוליטית על איראן ויציבותה 9
פרק שלישי: הסיבות ומהלכים העיקריים של המהפכה 13
                      ראשית המהפכה וסיבות התפתחותה -14
                      הפלת שלטון השאה 15
פרק רביעי:תורתו של ח'ומייני  ותפקידו בארגון המהפכה –.16                      יישם התורה הלכה למעשה -.20                     הרכב הגושים במהפכה ועוצמותיהם -…21
                    החלשות תומכי השאה –..23
         סיכום: -..28                                                                                                                            מקורות: -30    מבוא:
סדר היום הציבורי הישראלי הינו עוקב אחר אירועים המתרחשים במזרח התיכון לדוגמא- הבחירות בלבנון אשר התקיימו ב- 9 יוני, 2009 ולבחירות באיראן הצפויות ב-
1 2 יוני, 2009 והשפעתם על ביטחון המדינה. בשנים האחרונות שמה של איראן עולה באופן קבוע לאור מדיניותה (הכוללת פיתוח כורי גרעין) והצהרותיה הקיצוניות. טרם המהפכה האסלאמית  קיימה איראן יחסים הדוקים עם ישראל, לאור המהפכה באיראן היא הידקה את קשריה עם תנועות קיצוניות המתנגדים לישראל ואף סייעה להן כמו חיזבאללה, חמאס ועוד.
בשנים 1979-1977, התקיימה המהפכה האסלאמית באיראן אשר בה השתתפו רוב הזרמים האידיאולוגיים במדינה. המהפכה נחשבת כאחד האירועים החשובים בתולדות איראן החדשה ואף מתקיימים חגיגות לציון המהפכה. בעבודתי אני אעסוק ואתמקד בתפקידו ודמותו של האייתוללה רוחאללה מוסאוי ח'ומייני כמנהיג ואיש דת במהפכה האסלאמית באיראן בין השנים 1980-1977, טרום המהפכה ומעט אחריה  לתחילת שנות ה-
8 0'.
תחילה אתן סקירה היסטורית על חייו ופועלו של ח'ומייני עד לקו הזמן בו מתרחש נושא העבודה. שנית אסקור את תפקידו של ח'ומייני בארגון המהפכה עצמה.
רוחאללה מוסאוי ח'ומייני נולד בשנת 1902, בעיר חומיין, עיירת מדבר בלב הרמה האיראנית, כ- 160 קילומטר דרומית לטהראן. כחצי שנה לאחר הולדתו נפטר אביו בקטטה. לאחר יום הולדתו הרביעי החל את לימודי הקוראן  וכשהיה בן שש- עשרה, מורו הסביר לו שלא נותר לו מה ללמדו ועליו לחפש מדרסה שתתאים להשכלתו.
בשנת 1920 עבר ח'ומייני לארק, נווה מדבר נידח, והחל את לימודיו אצל השיח' עבד אל כרים האירי- יזדי. ח'ומייני הצטיין בלימודיו קודם על ידי השיח' יזדי לשמש כמזכירו האישי. בשנת 1920, העביר השיח' יזדי את בית המדרש האסלאמי לקום וח'ומייני הצטרף אליו.
בשנת 1930, הגיע ח'ומייני לביקור בטהראן ובמהלך ביקורו בעיר נשא לאישה את בתול ח'אנום סאקאפי. לאחר שנתיים נולד לח'ומייני בנו הבכור מוצטפא אשר נקרא על שם אביו של ח'ומייני.  בשנת 1944, הזמין ח'ומייני את האייתולה הגדול בורוג'רדי לקום לנסות להחיות שם את המרכז האסלאמי. בורוג'רדי הגיע לקום וח'ומייני נעמד מאחוריו כמושך בחוטיו של אייתוללה רב העוצמה.  כאשר ביסס את מעמדו כיועצו המיוחד של בורוג'רדי החל ח'ומייני לשקוד על בניית מוקד כוח עצמאי משלו.  ח'ומייני יצא בהתקפה על מדיניות הרפורמות של השאה בעקבות "המהפכה הלבנה"     הרפורמות שהיו במסגרת המהפכה הלבנה הם היו הגורמים שתרמו למהפכה וסייעו לח'ומיייני לסילוק שלטון השאה מהשלטון. בנוסף כתב- "החוגים השליטים הפרו את החוקים המקודשים לאסלאם ועומדים לרמוס ברגליהם את מצוות הקוראן הקדוש…כדי להזהיר את האומה המוסלמית מפני הסכנה המיידית נשקפת לקוראן ולמדינת הקוראן, אני מכריז בזה כי ראש השנה האיראני איננו יום חג ומועד כי אם יום אבל…".  ח'ומייני הצליח לסחוף אחריו מאמינים מועטים בלבד ואשר נמנו בעיקר מהעיר קום, עקב משאל העם שנושאו היה הרפורמות המתוכננות באיראן, במשאל זה הצביעו לראשונה גם נשים וזכה לפופולאריות רבה באיראן. ח'ומייני ידע שכדי להגיע למעמד הבינוני עליו לשנות את גישתו ולפנות לרגש אחר בקרב האיראנים לכן הוא פונה לנושא חדש שהוא שנאת זרים, כלומר המערב- אירופאים, אמריקאים ויהודים, שאותם האשים בכך "שהם מבקשים לראות בחורבנו של האסלאם…".
בסוף הקיץ של שנת 1963, התבסס ח'ומייני כמנהיגה הבלתי מעורער של האופוזיציה לשלטון השאה. במשך שנת 1964, חזר רוחאללה ח'ומייני ללמד בקום, שם המשיך להטיף את משנתו כנגד השאה, המערב והיהודים. ב- 4 נובמבר, 1964 נאסר ח'ומייני והועבר לטהראן ומשם הוגלה לאנקרה שבתורכיה. בתורכיה הבין במהרה כי הוא מבודד לחלוטין וביקש להגר לנג'ף שבעיראק. ב- 1965, אוחדה משפחתו של ח'ומייני בנג'ף בנוסף שם ח'ומייני פגש את מוסא א-צדר. א-צדר השמיע באוזניו את משנתו שגרסה בין השאר לשלטון ישיר של  האייתוללות ולכונן מדינה אסלאמית אוניברסאלית ובעצם הוא השפיע רבות על חשיבתו ותפיסת עולמו של ח'ומייני.
א-צדר היה בעל קשרים עם השאה ונסע בעזרתו ללבנון והקים שם את ארגון הצדקה השיעי 'אמל". לאור קשריו חשיבותו של א-צדר אצל ח'ומייני היה פיתוח התפיסה בדבר חלוקתה של החבר האסלאמית ל"מוסתכבר"- "בעל השררה", ו"למוסתד'עף"- "המדוכאים", "עלובי החיים המסכנים והמטומטמים, שאינם מסוגלים לנהל את חייהם בלא הדרכה מבחוץ". א-צדר התכוון כמובן לשיעים בלבנון אך ח'ומייני הרחיב מושגים אלו וייחס אותם על רוב המוסלמים בעולם. ח'ומייני חיזק את הקשר עם א-צדר בלבנון ואף שלח את שני בניו מוצטפא ואחמד להכשרה צבאית במחנות אמל שבלבנון ובמחנות של ארגון "פת"ח"   הפלסטיני של יאסר עראפת. עד מחצית השנייה של שנת 1977, השלימו את אימוניהם בלבנון יותר מ- 700 מאנשיו המסורים של ח'ומייני בהדרכת אמל. בדצמבר 1977, שלח ח'ומייני מכתב לכמה מעורכי העיתונים בטהראן, המכתב הוצג והציב עצמו מעל  עמיתיו האייתוללות הגדולים.
בחתימתו על פתווה זו השתמש בחותמת האייתוללה שלו ואף הוסיף פתווה מטעם האימאם ח'ומייני". משמעות השימוש בתואר אימאם הוא שרק הוא השליט הלגיטימי היחיד על פי האמונה השיעית. בשנת 1977, החלו רעמיה הראשונים של המהפכה להישמע ברחבי איראן. ח'ומייני ותומכיו הרבים המתינו לזמן המתאים על מנת לפתוח בצעדים הראשונים לקראת הדחתו של השאה. ח'ומייני צידד בפוליטיזציה של החברה ו"העולמא" בפרט.
ח'ומייני גינה את ההפרדה של דת ומדינה ותבע את השלטון לשליטים הלגיטימיים שהם אנשי הדת, שכן המלוכה הינו דפוס שלטוני זר לרוח האסלאם ומנוגד לו, בנוסף ח'ומייני אינו רואה בפוליטיקה עיסוק בזוי, אלא מטיף למאבק פוליטי של העולמא כאמצעי עיקרי ליישום ממשל אסלאמי. לפיכך העיסוק בפוליטיקה אינו רק מותר על פי השקפתו אלא חובתם של העולמא והמאמינים בכלל. העולמא לדעתו של ח'ומייני חייבים לעמוד בראש הפוליטיקה ולעורר לפוליטיזציה של האזרחים. עם התקדמות המהפכה ח'ומייני הפך למזוהה עם האמאם הנרדף חוסיין, שכמוהו גם נרדף והוגלה על ידי שלטון השאה לעיראק. כיוון שסמל זה היה חדור בלב המאמינים, הייתה לו השפעה חזקה ביצירת התלהבות מהפכנית בקרב תומכיו ולאפשר לו גם בגיוס תמיכה פוליטית. חשוב לציין כי סיפורה של המהפכה האסלאמית לא מתחיל ומסתיים באיראן עצמה, אלא שח'ומייני לא מכיר בלגיטימיות של כל שליטי העולם המוסלמי. מטרתו של ח'ומייני וממשיכיו היא יצוא המהפכה למדינות מוסלמיות נוספות ולכונן אותן כמדינות בעלות אופי אסלאמי. זאת ניתן גם לראות בספרו של ח'ומייני  אל- חכומה אל- אסלאמיה (שלטון איש דת) שהוציא בזמן שהייתו בנג'ף בשנת 1970, המציג את האידיאולוגיה הפוליטית שלו על הממשל האסלאמי.