עבודה זו הינה ניתוח משפטי של פס"ד ברזילי נ' ממשלת ישראל, הדן בפרשת קו 300, העוסק בהחלטת נשיא המדינה לחון מעורבים בפרשה זו עוד לפני שהוגש כתב אישום נגדם.   הבהרה פס"ד זה מעלה סוגיות חשובות ומהותיות מאוד במשפט חוקתי. סוגיות אלו ידונו שלא על פי סדר חשיבותן.
עובדות פסק הדין הפרשה שנדונה בבג"צ זה היא פרשה שבה אנשי השב"כ הרגו  שני מחבלים שחטפו אוטובוס ולקחו את נוסעיו כבני ערובה, לאחר לכידתם ובעת שהיו כבולים. לאחר מכן מסרו אנשי השב"כ עדויות שקריות על מעורבותם בפרשה, ובסופו של דבר זכו כל המעורבים (כולל יוסי גינוסר) לחנינה מנשיא המדינה. חנינה זו ניתנה עוד קודם להגשתו של כתב אישום והפכה  לתקדים ראשון בתולדות המדינה, שבו נשיא המדינה נתן חנינה לאדם אשר טרם נשפט והורשע. האם סמכותו של נשיא המדינה לחון עבריינים כוללת גם מתן חנינה למי שטרם הורשע?
בישראל, כמדינת דמוקרטיה פרלמנטארית, לנשיא תפקיד ייצוגי בעיקרו. זאת, מלבד סמכות החנינה אשר מקנה לנשיא המדינה שיקול דעת ומרחב הכרעה עצמאי. סמכות זו מעוגנת בחוק יסוד: נשיא המדינה, בסעיף 11 (ב), שבו נאמר: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם".שני-
ללא מקורות