תקציר הטיפול החשבונאי בהפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים מייצג את אחת הדוגמאות הבולטות להתמודדות של כללי החשבונאות עם ההשפעה של אי וודאות השוררת בסביבה העסקית.
למידת אי הוודאות הכרוכה בסילוקן של מחויבויות, השפעה מכרעת על מועד ההכרה והגילוי הנדרש בגינן בדו"חות הכספיים.
הדיווח הכספי נאלץ להישען בעל כורחו על אומדנים והערכות של ההנהלה ומומחים שונים, כאשר התוצאות בפועל עשויות להיות שונות מהן באופן ניכר. בכדי להתמודד עם אי וודאויות הטמונות בסביבת הדיווח הכספי, אימצה המסגרת המושגית להכנת דו"חות כספיים והצגתם את עקרון הזהירות, לפיו נדרשת מידת זהירות ביישום השיפוט הנדרש על מנת לבצע אומדנים המתחייבים בתנאי אי וודאות, כך שנכסים והכנסות לא יוצגו בערך גבוה מדי, והתחייבויות והוצאות לא יוצגו בערך נמוך מדי.
בכדי להתמודד עם אי וודאויות הכרוכים במקרים אלה, כללי החשבונאות המקובלים מאמצים, עפ"י רוב, רפים הסתברותיים – הן להכרה והן לגילוי. בהתאם, תנאי הכרחי להכרה בהפרשה, הינו כי צפוי שיידרש שימוש במשאבים כלכליים בכדי לסלק את המחויבות. במידה והרף ההסתברותי דלעיל אינו מתקיים, תוגדר המחויבות "תלויה" ולא תוכר בדו"חות הכספיים, במידה וסבירות התממשות ההתחייבות התלויה קלושה, אף לא יידרש גילוי בגינה בדו"חות הכספיים.
המונח "הפרשות" משמש בתקינה הבינ"ל לתיאור התחייבויות מסוימות שעל אף שסכומן או עיתוין אינו ודאי, הן מוכרות בדו"חות הכספיים מאחר והן מקיימות את האלמנטים החיוניים להכרה. מנגד, המונח "התחייבויות תלויות", משמש בתקינה הבינ"ל לתיאור פריטים אשר אינם מוכרים בדו"חות הכספיים, מאחר והם מייצגים מחויבויות אפשריות וטרם אומת אם לישות המדווחת קיימת מחויבות בהווה העלולה להביא לשימוש במשאבים כלכליים, או שהן מחויבויות בהווה, שאינן עומדות במבחנים להכרה בהתחייבות מאחר ולא צפוי שימוש במשאבים כלכליים לסילוק המחויבות או מכיוון שסכום המחויבות אינו ניתן לאומדן מהימן.
בעשור האחרון אנו עדים לשינוי באופן תפיסת הטיפול החשבונאי בנושא, באופן עקבי להגדרות של נכסים והתחייבויות במסגרת המושגית.אם בעבר כללי החשבונאות בנושא התמקדו בתפיסה תוצאתית – הכרה ומדידה של הפסדים או רווחים תלויים, כיום כללי החשבונאות בנושא מתמקדים בתפיסה מאזנית – הכרה ומדידה של התחייבויות או נכסים.
בעוד התקינה הבינ"ל (IAS 37) מאמצת את התפיסה המאזנית כאמור, התקן האמריקאי FAS 5 בדבר הטיפול החשבונאי בתלויות, אשר פורסם ב-1975 , מאמץ עדיין את הגישה התוצאתית – הכרה בהפסדים תלויים או רווחים תלויים. בישראל, אין גילוי דעת בנושא, אולם החלוקה בארה"ב וכן כללי הדיווח המפורטים להלן מהווים את הפרקטיקה המקובלת בישראל.
תקן חשבונאות בינ"ל IAS 37 מספק הדרכה כוללת ומקיפה להכרה ומדידה של הפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים ולדרישות הגילוי בגינם, בכדי לאפשר למשתמשים בדו"חות הכספיים להבין את המהות, העיתוי והסכום של אותם פריטים. התקן פורסם בסוף שנות ה-90 ומאמץ כאמור את הגישה המודרנית (התפיסה המאזנית). בהתאם לתפיסה המאזנית, בכדי להכיר בהתחייבות, לרבות הפרשה, או בנכס, נדרש כי הפריט יקיים את האלמנטים החיוניים בהגדרת התחייבות או בהגדרת נכס וכן את כללי ההכרה בהם. ע"פ המסגרת המושגית לעריכת דו"חות כספיים והצגתם, התחייבות מוכרת במאזן כאשר קיימת לישות המדווחת מחויבות נוכחית הנובעת מאירוע בעבר, אשר כתוצאה מישובה צפוי לצאת מהישות זרם של משאבים הכרוכים בהטבות כלכליות וכן ניתן לאמוד את הסכום באופן מהימן.
בעבודה זו נציג את אופן הטיפול בהפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים, לרבות אופן ההכרה, המדידה, התחולה ודרישות הגילוי בגינם.כמו כן ננתח את ההבדלים המרכזיים בין התקינה הבינ"ל לתקינה האמריקאית בנושא, וכן נדון בתקינה החשבונאית בארץ והפרקטיקה המקובלת.
פרק                                                                                     עמודים מבוא
  3-4
הגדרות –..  5-6
תקן בינ"ל IAS 37 –. 7-26
תקן אמריקאי  FAS 5 – 27-30 הבדלים מרכזיים בין התקן הבינ"ל לאמריקאי . 31-33
  הבהרות  FIN 45ו-FIN 14
–… 34-44
ביבליוגרפיה –
45-46