משמעותה של הרפורמה האגררית בסין נוכח תהליכי העיור עבודה המוגשת ע"י אאאא בבבב ת.ז 111111111111111111
לפרופסור פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ יולי 2009
מבוא
אוכלוסיית סין היא הגדולה בעולם; במפקד האוכלוסין הרשמי הראשון שנערך ב-1953 נספרו 583,000,000 תושבים, מאז הכפילה האוכלוסייה את גודלה והגיעה ל-1,330,000,000 איש (נכון לשנת 2008). צפיפות האוכלוסייה אמנם אינה גבוהה – כ-136 נפש בקמ"ר – אך פיזורה אינו אחיד באופן קיצוני: כ-85% מן התושבים יושבים בסין הפנימית, וצפיפות האוכלוסייה בערים הגדולות מגיעה ליותר מ-1,000 תושבים בקמ"ר. באזורים השוממים מתגוררים פחות מ-10 נפשות בקמ"ר בממוצע. כשליש משטחה של סין לא מעובד או מיושב ומוגדר כשממה. מגמת המעבר מן הכפר אל העיר ותהליכי הפיתוח המואצים באזורים האורבאניים מתבטאים בגידול משמעותי בכל תחומי הכלכלה. הגידול בבניה למגורים, לתעשייה ולמסחר בסין הוא הגבוה בעולם. אולם,הפרדוקס הגדול הנובע מהתיעוש המואץ הוא ביצירת רמת אבטלה גבוהה שלא הייתה קיימת בעבר וכן גם עוני. המצב הכלכלי בסין השתפר רבות בעבור חלק גדול מהסינים, אך חלק אחר סובל מעוני קשה. הקמתם של אלפי המפעלים בערים הגדולות בסין דחפה תהליך של אורבניזציה, קרי מעבר מהכפר אל העיר, ועשרות מיליוני סינים כבר צובאים על פרברי הערים הגדולות בחיפושם אחר עבודה.  תושבי הכפר אינם מצליחים להתמודד עם העיר המייצרת כיום כל מוצר אפשרי, משרוך נעל ועד מטוס, ולכן הם נאלצים לנסות מזלם במטרופולינים הענקיים של סין. שכונות עוני רבות קמות מחוץ לערים הגדולות בצורה המזכירה ערים גדולות באמריקה הלטינית. ממעוף הציפור ניתן להבחין בשכונות יוקרה במרכז עיר עמוס בקונים ובגורדי שחקים ומפעלי ענק, אך בהמשך גם בבתים עלובים המנקזים לתוכם מיליוני פועלים עניים המוכנים לעבוד בשכר רעב באחד המפעלים הגדולים בכדי לשרוד. (לוין ובוסתן, 2006) מאז 1995, כ-10 מיליון איש בכל שנה בממוצע עברו להתגורר בערים. למרות השקעות השלטון, שכללו בניית ערים חדשות, יצרה ההגירה הגדולה עומס כבד על התשתיות העירוניות: מחסור בדירות למגורים, תברואה גרועה ועומסי תחבורה. (2005, Friedmann) אם לא יעשה שינוי, בעשרים וחמש השנים הבאות יהגרו כ-345 מיליון אנשים מאזורים כפריים למרכזי הערים, וסין כורעת תחת הצורך לספק מגורים עירוניים לאוכלוסיה הגדלה והמהגרת בהמוניה לערים. בניה עירונית מסיבית מצריכה, כך הורגלנו, תכנית-אב כלשהי, אולם האורבניזם הסיני מתאפיין, מאז אמצע המאה העשרים, בהתמקדות חזקה בהווה, תוך התעלמות מן העתיד ומחיקה אלימה של העבר. בהעדר תכנית-אב המשרטטת את תוואי הגדילה האורבאנית, תהליך עיור מזדחל ומשתלט על אזורים כפריים, והערים הגדולות מתפתחות בקצב ובאופן שיצאו משליטה. (גלייטמן, 2006) תופעת העיור יוצרת גם מתחים חברתיים בין הבורגנות החדשה המתפתחת בערים לבין מהגרים חסרי כל מהכפרים. (2004 , Gilboy and Heginbotham) השפעה שלילית נוספת של הצמיחה המהירה היתה על זיהום הסביבה – סין נחשבת לאחת המדינות בה זיהום מקורות המים והאוויר הם מהגבוהים בעולם. על פי ארגוני איכות סביבה בינלאומיים 7 מתוך 10 הערים המזוהמות בעולם נמצאות בסין, וכ-300 מיליון סינים שותים מים מזוהמים, בעיקר בצפון המדינה. התרחבות התעשייה הביאה לברוא פראי של יערות, לצריכת מים מוגברת, לזיהומם ולגשם חומצי.
באוקטובר
2 008 ממשלת סין אישרה רפורמה אגררית המאפשרת לחקלאים למכור או להשכיר את זכויותיהם, ונועדה להכפיל את הכנסות משקי הבית בסין עד שנת 2020 (הרמן, 2008) זהו הצעד האחרון בסדרת רפורמות בתחום הקרקע החקלאית בסין. עבודה זאת עוסקת ברפורמות האגרריות הסיניות, החל מיסודה של סין הקומוניסטית המודרנית ועד ימינו. רפורמה אגררית (רפורמת קרקעות) היא העברת בעלות של אדמה חקלאית, היזומה או נתמכת על ידי הממשלה.
המונח מציין בדרך כלל העברת קרקעות מבעלות של קבוצה קטנה של בעלי ממון, או אצילים (למשל, מטעים וחוות גדולות) לבעלות פרטית או קולקטיבית של האנשים שמעבדים את אותה הקרקע.