דיני חוקה/ עבודה 2
א.      הזכות לחופש הביטוי (חוה"ב) הינה עילאית ובעלת מעמד נורמטיבי חוקתי השאוב ממגילת העצמאות לפי בפס"ד קול העם שהדגיש את הצידוקים להגנה עליה. חוה”ב מאפשר להגיע לחקר האמת ע"י חשיפה לדעות ומשקף את ערכי הדמוקרטיה ע"י העברת מידע בכדי למקסם העדפות. חוה”ב מביא למימוש עצמי של הפרט ומאפשר לו לשמור על אוטונומיה ואינטרס פנימי לבטא עצמו. חוה”ב מביא גם לשחרור קיטור ותסכולים של האזרח ולמעשה מונע התפרצויות אלימות, דבר השומר על יציבות השלטון. הזכות היא שלילית במובן זה שאוסרת על המדינה להתערב ולהגביל את האפשרות להשמיע ולשמוע דעות בפומבי, אך גם מחובתה למנוע מאחרים לפגוע בה. קיום הפגנה הוא מזכויות היסוד של האדם בישראל המוכרת בצד חוה"ב כשייכת לאותן חירויות המעצבות את אופיו הדמוקרטי של המשטר, בעבר הוכרה בהלכת ביהמ"ש וכיום ניתן לגזור אותה מח"י כבוה"א וחירותו. הביטוי הוא פוליטי- העברת מסר לחברה. במקרה דנן רוצה הארגון להעביר מסר כנגד הפרסומות. חוה"ב אינו זכות מוחלטת, לעיתים מאפשר הדין פגיעה ולכן יש להבחין בין היקף הזכות לבין היקף ההגנה. בניתוח התנגשות בין זכויות ו/ או אינטרסים, נוקט ביהמ"ש בגישה המרחיבה של החוקה הפורמלית בניגוד לגישה המצמצמת ולפרשנות החוקה המטריאלית בעבר. כדי -.