עבודה מקיפה זו עוסקת בתולדות התפתחות הצילום והמשמעויות השונות שלו, ומלמדת כי בין אם הצלם מגדיר עצמו כצלם תיעודי, אמנותי, או כמשתייך לזרם כזה או אחר, המשותף לכולם הינה החשיבות של משמעות הצילום הייחודית לצלם. החלק הראשון בעבודה מציג הסקירה היסטורית של התפתחות משמעויות הצילום בז'אנר האמנותי, התיעודי, גישות צילומיות לפני שנות ה20 ולאחריה, גישות לצילום באירופה ובארה"ב וכוללת פרטים של צלמים חשובים רבים. הפרק השני בעבודה מציג את הגישה הפוטותרפויטית לטיפול רגשי ונפשי, ואת ההבטים המקצועיים הקיימים בה להתבוננות במשמעויות צילום ועבודה רגשית עם תצלומים. פוטותרפיה הוא תחום חדש וייחודי בתוך מכלול גישות לטיפול נפשי הנקרא: טיפול באמנויות ואשר עושה שימוש במדיה האמנותית של הצילום, ככלי לריפוי וצמיחה רגשית ונפשית (Weiser, 2008a).
העבודה מראה כי הגישה הפוטותרפויטית נולדה מתוך תפישה המכירה באיכות והערך הייחודים למדיום הצילום ולמשמעויות שלו, הנובעים ממקומו בתוך החברה המודרנית וחלקו המכריע בעיצובה של החברה האנושית, דימוייה, תפישת עולמה ותפישת היחיד במסגרתה.