צילום וג'נדר משנות השמונים ועד היום.
צילום הוא מכונת אמת אישית , הוא יכול להעביר לנו במאמצעות המדיה , את החוייה , הרגש , המסר , החשק , הגועל והיופי. היחסים בין האובייקטים ובין המסגרת , האובייקטים הכוונה לקווים , צורות , דימוים , אנשים וצבע יוצרים ביטוי מוחשי או מופשט. גם הרקע של היצירה משתתף ביצירה וויוצר קומפוזיציה.
קביעת המרחק מהאובייקטים , בחירת צורת המסגרת לאורכה או רוחבה , מיקום האובייקט ביחס למסגרת ולאובייקטים אחרים כל אלו יוצרים את המילה אומנות , אולי זהו וויכוח האם צילום הוא אומנות ואולי הוא חדל להיות אומנות ברגע שמתחילים לשאול אם הוא באמת אומנות, ברגע שמתחילים לבחור, אולי זה לא זה ולא זה , אבל עובדה שזה בכל זאת משהו.
צלמים אינם מצליחם לעשות אומנות על ידי הוספת צבע , בעוד שאומנים כן מצליחים לעשות זאת. מאן ריי אמר "אני מצלם את מה שאיני יכול לצייר, אני מצייר את מה שאיני יכול לצלם" , ההבדל בין צילום ליצירה עם אמצעים או מוצרים וויזואלים הוא פרי הדימיון, זהו התנאי לקיום, בצילום עליך להיות שם, עליך לבחור, או למצוא את הנושא, אינך יכול לבחור אותו בסטודיו. בחרתי להתמקד בשלושה צלמים מוכרים: גף וול, נאן גולדין וסינדי-
ללא ביבליוגרפיה