עבודת סמינריון בנושא                                                 "התנגדות יהודית בגטאות בזמן שואת יהודי אירופה" בהנחיית מ.ז: בקורס:
"אנטישמיות" דצמבר
2 008
ת.עניינים מבוא_ 1
פרק 1. מרד הפגנתי- התנגדות לגזר הדין 3
1 .1 גטו ורשה_ 3
1 .2 גטו ביאליסטוק_ 11
1 .3 דיון וסיכום_ 14
פרק 2. התנגדות פנימית וארגונים פרטיזאניים_ 16
2 .1 התנגדות יהודית בווילנה_ 16
2 .2 התנגדות יהודית בקובנה_ 21
2 .3 התנגדות יהודית –גטו מינסק_ 23
2 .4 דיון
5 פרק 3. התנגדות כאמצעי פריצה_ 27
3 .1 גטו לאכוה_ 27
3 .2 גטו מיר 29
3 .3 דיון 30
4 . דיון מסכם_ 31
סיכום_ 33
ביבליוגרפיה_ 35
נספחים_ 39
מבוא "יהודים התנגדו בנשק! התליינים הגרמנים והליטאים הגיעו לשערי הגטו. עומדים הם לרצחנו נפש. עוד מעט יובילו אותנו מחנות-מחנות דרך השער. […] ואנו לא נלך! לא נובל כצאן לטבח. יהודים התנגדו בנשק! אל תאמינו להבטחותיהם הכוזבות של המרצחים. אל תאמינו לדברי הבוגדים. כל היוצא משערי הגטו אחת דרכו לפונאר. ופונאר היא מוות. יהודים אין לנו מה לאבד. המוות ישיגנו בלאו הכי. מי מאמין עוד בחייו שעה שהמרצח משמיד אותנו בשיטתיות. ידו של התליין תשיג כל אחד.
מחבוא ופחדנות לא יצילו את החיים. רק בהתגוננות מזויינת נוכל להציל את חיינו וכבודנו. אחים, מוטב ליפול בקרב בגטו מלהיות מובל כצאן לטבח לפונאר. ודעו: בגטו קיים כוח יהודי שאורגן אשר יתקומם עם נשק ביד. […] תחי החירות! תחי ההתנגדות בנשק! מוות למרצחים!". בשנים שבין מלחמת העולם ה-1 ל-2 שרטט היטלר בכתב ובעל פה את חזונו ואת דמותם של היהודים בעיניו. בספרו "מיין קאמפף" תיאר אותם כמי שמוצצים את דמם של כלל הלאומים והמקור לכל רע בעולם. בשנת 1933 עלה היטלר לשלטון והחל צועד בצעדי ענק לקראת הגשמת החזון שלו – "השמדה מוחלטת של העם היהודי".             בשנת
1 935 הגיע האנטישמיות לשיא חדש כאשר נחקקו חוקי נירנברג שעיגנו באופן חוקי את הפעילות האנטישמית. קובץ החקיקה הגדיר באופן רשמי מי הוא יהודי ובהתאם לכך נשללו ממנו כלל זכויותיו המדיניות והאזרחיות. היה זה אקט רשמי ראשון שהפך את רדיפת היהודים ללגיטימית-רדיפה שהפכה לרצח שנים מאוחר יותר.             התיאוריה של היטלר גרסה כי העולם מורכב מגזעים כאשר הגזע הארי הוא הגזע העליון ומתחתיו בדרגות שונות יש גזעים נוספים. בתחתית הסולם נמצאים היהודים שהם בעיניו בבחינת הגזע הנחות ביותר אותו הראוי להשמדה. המשנה התיאורטית של היטלר, קיבלה ביטוי במציאות עם עלייתו לשלטון. הוא החל לעבר הגשמת המטרה של השמדת היהודים, מטרה שהפכה להיות תוכנית מאורגנת להשמדת עם שכונתה "הפיתרון הסופי". בשנת 1939 עם פריצתה של מלחמת העולם ב-2 והפלישה הגרמנית לפולין החל, החלק הראשון ב"פיתרון הסופי"- ריכוז היהודים ב"שטחי מחייה" נפרדים. בספטמבר 1939 נשלחה איגרת הבזק של היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך. באגרת ניתנו ההוראות הראשונות בנושא יהודי פולין. בסעיפי האיגרת נכתב כי התנאי הראשון להשגת "המטרה הסופית הוא קודם כל ריכוזם של היהודים מהעיירות והכפרים בערים הגדולות יותר.[תנאי זה] יש לבצע במהירות". בדצמבר 1939 שלח ראש ה-S.S הודעה רשמית למוסדות המפלגה הנאצית, בה הוכרז על הקמת שטחי מחייה נפרדים ליהודים שכונו "גטאות". הגרמנים החלו בונים מעין "מדינה מובלעת" בפולין הכבושה שבה שוכנו היהודים. עשרות גטאות הוקמו בין השנים 1939-1942 והיו חלק חשוב במימוש ה"פיתרון הסופי". הגטאות פוזרו בשלושה אזורים עיקריים:
פולין, מזרח אירופה, מערב אירופה, ודרום אירופה. בתחילה הורשו היהודים לצאת לעבודה מחוץ לגטו, אולם עם הזמן נותק הגטו לחלוטין מן הסביבה החיצונית. תנאי המחייה בגטו היו קשים- צפיפות, רעב, מחלות ועבודת כפייה היו חלק מחיי היומיום בגטו.
 על אף התנאים הקשים, מאבק ההישרדות היומיומי וההתמודדות נגד הדיכוי הקשה מצד הנאצים, יהודים רבים לא הסכימו לצאת כצאן לטבח.
בניגוד לדעה שהייתה נפוצה בישראל עד שנות ה-60,  יהודים רבים התקוממו וסירבו לקבל עליהם את הדין. היו אמנם גטאות שקיבלו עליהם את הדין בהכנעה, אולם בעשרות אחרים נעשו ניסיונות שונים להתקוממות. ניתן להבחין בין שלושה דפוסים עיקריים של התנגדות:  התנגדות כאמצעי הפגנתי שהוא בבחינת כישלון ידוע מראש; מרד כאמצעי פריצה מן הגטו; התנגדות על ידי בריחה ליערות והצטרפות לפרטיזנים.
האוכלוסייה שרוכזה בגטו נאלצה לחיות במרדף יומיומי פרנסה, מזון, ונשק, מרדף שהערים קושי לאגד התנגדות.
בנוסף, היהודים היו מורגלים לאורך ההיסטוריה בהשפלה ורובם לא העלו בדעתם כי יהודי אירופה מועמדים להשמדה. למרות זאת, יהודים רבים מרדו בחלק מהגטאות. במסגרת עבודה זו, אבקש לבחון ולנתח את הקוממיות במספר גטאות על פי שלושת המודלים שהוצגו לעיל.
בכל פרק אציג רקע למרד, ההחלטה למרד, תוצאות והשלכות המרד על הקהילה היהודית.
בסיום של כל פרק אציג דיון קצר על המודל.