במשך השנים, תגובת המין האנושי לאירועים קטסטרופלים, פרטיים וקולקטיבים, הייתה חלק מהתודעה האנושית.
אך, אירועים היסטוריים בעיקר במאה העשרים, "פקחו" את עיננו לחריפותה האמיתית של התגובה האנושית לטראומה. זוועות השואה, מלחמות העולם והטלת פצצת האטום בהירושימה ונאגאסקי, הציבו בפני האנושות מציאות חדשה וקשה להתמודד עימה. במציאות הישראלית למודת המלחמות והקורבנות, ישנם רבים אשר סובלים מהלם קרב. נושא זה קרוב לליבנו וחשוב להכירו ולבחון אותו.
עבודה זו עוסקת בהפרעה הפוסט טראומטית/הפרעת דחק בתר חבלתית כגורם לתחושות אובדניות ונטייה להתאבדות תוך התמקדות בנושא של הלם קרב. בעוד שמאפייני הפגיעות נחקרו בצורה מעמיקה למדי, הרי שמאפייני העמידות והחוסן הנפשי נחקרו עד כה באורח מצומצם, יחסית. העבודה המחקרית, שנעשתה עד כה, להבנת תכונותיה של אישיות חסינה ללחץ בתחומים שונים, הראתה כי לפרופיל האישיותי עשויה להיות השפעה ממתנת לחץ ממשית.
ממצאים אלו ואחרים משמשים תשתית מחקרית מבטיחה למחקר עתידי, שעשויה להיות בעלת השלכות חשובות בתחום המניעתי, כלומר, כדי להבטיח שקבוצות בסיכון לחשיפה ללחץ יורכבו מאנשים, שהפרופיל האישיותי שלהם יכול לנבא רמת עמידות טובה יותר. כך תקטן הסתברות לפיתוח הפרעות פוסט טראומטיות ארוכות טווח, אשר גובות מחיר ניכר מן הקורבן (לעיתים את חייו) ומן החברה שהוא משתייך אליה.