הקריקטורה מביעה דעה על ענייני השעה ולעיתים קרובות מותחת ביקורת, לכן, ניתן ללמוד דרכה על הלך הרוח של העומדים מאחוריה. לקריקטורה הפוליטית של ימינו, הן הדתית והן החילונית, יש שורשים עמוקים עוד מתקופת הפילוג בין דתיים לחילונים מהמאה ה-18 באירופה.
בקריקטורה שהוצגה ב-5.5.2002 בעיתון "הארץ", מוצגים בתוך שתי משבצות שוות בגודלן סמל המדינה ובית כנסת, שניהם מחוללים. יש פה דו ערכיות שמייצגת פן נרחב של יחסי חילוניים דתיים שמשתקפת גם בפוליטיקה הישראלית של היום. הקריקטורה הדתית היא נדירה יותר ועוקצנית פחות כנראה כיוון שהיא מקושרת לליצנות דבר שלא מקובל בחברה הדתית. בנוסף, היא חד משמעית ולא ייצוגית כמו זו החילונית, היא מכניסה אותנו לחוויה הדתית בהצגה של ספרי תורה ויהודים בחליפות אורתודוקסיות ומזכירה לנו מי אנחנו ומאיפה באנו. קריקטורה ב"המודיע" קוראת: "הבו יקר ללומדי התורה" ("המודיע" 10.5.2002).
בקריקטורה מוצגות ידיים עטופות בטלית והן מייצגות את ישראל. כפות הידיים מופנות כלפי מעלה ועליהן הולכים יהודים חרדים לובשי שחורים וחובשי מגבעת, הם נכנסים להיכל דתי שעליו כתוב" ולקחתם את הלויים לי".