עבודה זו מתייחסת לקורבנות של עבירות מין שסובלים ממוגבלויות פיזיות או נפשיות.
כיום, קיים מגוון רחב של מחלות נפש וגוף אשר פוגמות ביכולת החשיבה או התגובה של אדם,  לאור עובדה זו, מוצא המחוקק לנכון לייחד את עבירת המין גם למקרים בהם הקורבן אינו אדם רגיל בעל שיקול דעת, אלא אדם מוגבל שלא תמיד מבין את אשר מתרחש לו או סביבו.  המודעות לתופעה של עבריינות על רקע מיני הולכת ומתרחבת. עבירת מין מוגדרת כעבירה שנעשתה בניגוד לרצון הקורבן, בכפייה או בדרך של הפעלת כוח, באלימות או בשכנוע הקורבן, תוך ניצול יתרונו של העבריין ומעמדו כלפי הקורבן. מדובר בתופעה חמורה, והשלכותיה על הקורבנות מבחינה נפשית ופיזית הן קשות. רובם סובלים בעקבות התקיפה מטראומות לאורך שנים רבות. התנהגות מינית, כאמור, עלולה להיות פוגעת, וקורבנה מקבל בצדק, הגנה מהחברה, שבין היתר מעמידה לרשותו אמצעים שניתן לתקן בעזרתם, ככל האפשר, את המעוות.
בבסיסה של עבירת מין, עומדת "אי הסכמה" מצידו של הקרבן למעשה המיני המבוצע בגופו. כאשר "הסכמה" מצידו – עשויה להשמיט את הבסיס מתחת להיות המעשה עבירה פלילית. זאת, בכפוף ליוצאים מן הכלל – אם משום שהמדובר בקרבן שאינו יכול "להסכים", כגון: חולה נפש, מפגר או מחוסר הכרה וכיו"ב, ואם משום שעל פי הדין אין "הסכמה" מצידו של הקרבן מסייעת לנאשם, באשר לגביו האיסור אינו נעוץ ב"העדר הסכמה" אלא ברצון להגן עליו בתור שכזה אפילו נתן הסכמתו למעשה