מבוא
"קִרְיָה יְפֵה-פִיָה מָשׂוש לְעָרַיִךְ, עיר נֶאֱמָנָה אַתּ לְמַלְכֵּךְ וְשָׂרַיִךְ.
יום אֶזְכְּרָה יִפְעַת צְבָעַיִךְ, לָךְ כָּלְתָה נַפְשי לִשְׁכֹּן חֲצֵרַיִךְ.
וּמי יתְּנֵני אָעוּף כַּיּונָה, אֶשַּׁק אֲבָנַיִךְ, אֲחונֵן עֲפָרַיִךְ".
                                                                                                                                                             (קריה יפה-פיה / שלום שבזי) "ארץ ישראל יושבת באמצעו של עולם וירושלים באמצעו של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן השתייה לפני ההיכל שממנה הושתת העולם".
הר הבית, טבורו של עולם, ממנו הושתת העולם, אשר בו התפללו במשך אלפיים שנה המוני בית ישראל "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים", מהותו וחיותו של עם ישראל נובעת ממקום "נורא" זה. עם ישראל כאומה מחובר בטבורו להר הבית, חייו בארץ ישראל בימי הבית נסובו סביב בית המקדש, עלייה לרגל, קרבנות. ובעת חורבנו אליו מתפללים, בתי כנסיות בכל העולם מכוונים לירושלים, ומי שכבר נמצא בירושלים מכוון עצמו להר הבית. השופט אלון כתב על כך: "עובדה זו באה לכלל ביטוי מאלף בכך שתולדות עם ישראל בארצו, במשך כאלף שנה, מכונים ומזוהים בפי היסטוריונים ואנשי הלכה עם הר הבית-ובניה של אומה זו, הן אלה שבארץ-ישראל והן אלה שבתפוצות, עלו אליו לרגל, בכל ימות השנה ובשלושת הרגלים, בעתות צרה כבימי שמחה, התגעגעו אליו והתרפקו עליו. וכשם שקיומו של בית המקדש בהר-הבית היה הביטוי הנשגב ביותר לעצמאותו המדינית ולייחודו הדתי של עם ישראל, כך היה חורבנו למאורע הטראומתי ביותר בתולדות עם ישראל, שסימל את אובדן העצמאות המדינית בארצו ואת גלותו ופיזורו בין אומות העולם". "שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר גזולים הם בידיכם ואלו הם: הר הבית, מערת המכפלה וקיברו של יוסף", המדרש מציג גישה לפיה המקום נקנה בכסף מלא, זאת על מנת להוציא מליבן של אומות העולם את האפשרות כי ההר נכבש ועל כן שייך להם. לא לחינם שלוש הדתות המונותיאיסטיות רואות במקום כמקום קדוש, הר הבית נתפס על ידי שלוש הדתות כ"שער השמים". ע"פ המסורת היהודית במקום זה עמדו בית המקדש הראשון (960 לפנה"ס עד 586 לפנה"ס כ 400 שנה) ובית המקדש השני (נחנך ב 520 לפנה"ס עד שנת 70 לספירה כ 580 שנה) – ושם שרתה השכינה. ע"פ האסלאם משם עלה הנביא מוחמד לשמיים על גבי סוסו המרחף "אל-בוראק".
הנצרות רואה בחשיבות של הר הבית בעיקר כמקום ממנו תצא אחרית הימים והגאולה, אולם יצוין כי ירושלים העיר כולה נתפסת כמקום קדוש ופחות הר הבית עצמו.
באלפיים השנים האחרונות, מאז חורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, ליהודים אין דריסת רגל במקום{למעט תקופות קצרות (על כך נרחיב בהמשך העבודה)}. גם בארבעים השנים האחרונות, עת חזרה ריבונות ישראלית– יהודית למקום לא מתאפשר ליהודים לממש את זכותם לחופש דת ופולחן במקום. נוצר מצב אבסורדי, היחידים שאינם מורשים לממש את חופש הדת והפולחן שלהם בהר הבית הם היהודים – הריבון.
ההגות הליברלית-דמוקרטית מקנה חשיבות עליונה להגנה על חופש הדת.יחד עם זאת, למרות שכיום חל כרסום ניכר במעמדה של זכות זו, עדיין  נתפסת היא כאחת מזכויות הבסיס.
בעבודה זו אנסה לעמוד על האספקטים המשפטיים אודות מעמדו המורכב של הר הבית. זאת אעשה תוך שימוש בעמדות המשפטיות השונות, אציג את הקונפליקטים בין הזכויות הדמוקרטיות השונות וכמו כן אנסה לעמוד על המסקנות המשפטיות השונות אשר עולות מהמקורות המשפטיים המלווים את מורכבות מעמדו של הר הבית במשך השנים.
האספקטים המשפטיים ילוו בכלים ההיסטוריים,ההלכתיים-דתיים וכמובן המקורות המשפטיים השונים.בעיקר נתרכז בשני פנים,הפן הראשון יתמקד בעמדה ההלכתית בדבר הגישה להר והתפילה בו והשפעת עמדה זו על כניסת יהודים להר הבית. הפן השני יתמקד בעמדת הפסיקה בביהמ"ש העליון על מגמותיה השונות בדבר מימוש חופש הדת בהר הבית במהלך השנים מאז כיבוש הר הבית ע"י צה"ל.
מהלך העבודה יהיה כדלקמן: ראשית נפתח בסקירה היסטורית קצרה על חשיבות ההר לשלוש הדתות: יהדות, נצרות ואסלאם.לאחר מכן נעבור לבחינת עמדת ההלכה היהודית בדבר תפילה וגישה להר הבית ולבסוף נבחן את פסיקות בית המשפט העליון בעניין, בראיה ביקורתית, וננסה לעמוד על מגמות בפסיקה במהלך השנים.זאת נעשה תוך שימוש במקרי הזכויות והאינטרסים המתנגשים ביחס לעלייה להר הבית. הר הבית עומד כיום במרכז הקונפליקט הערבי ישראלי בכלל, והישראלי פלסטיני בפרט. הגם שלא נראה פתרון פוליטי/מדיני באופק, בעבודה זו אנסה להתעלם מכך ולבחון את העניין במשקפיים נורמטיביות, במובן זה שאתעלם מהמימד הפוליטי בשאלות כמו: כיצד ראוי שייראה המצב אלמלא הרגישות הפוליטית של כל פתרון מוצע, כמו כן כיצד ראוי היה שבית המשפט העליון יפסוק בהתעלם מהרגישות הפוליטית.עם זאת,יש לציין כי לא נוכל להתעלם מן ההשפעה ההדדית של שני המוקדים, הדתי והפוליטי. כלומר ההשפעה הפוליטית על חכמי הדתות השונים ועל הפוסקים המשפטיים ביחס להר הבית מחד, ומאידך השפעת הדת על הסכסוך הפוליטי.
העבודה ללא ביבליוגרפיה