מבוא
מדינת ישראל נאלצת להיאבק על זכותה להתקיים מאז הקמתה. מאז ומתמיד התמודדה בתוך גבולותיה ומחוצה לה עם כאלו אשר ראו, ועדיין רואים בה, כמכשול לקידום אינטרסים פוליטיים וחברתיים של האסלאם. אותם ארגונים אסלאמיים מכנים עצמם לוחמי חופש ואילו העולם המערבי מכנה אותם "טרוריסטים".עקב הבחנה זו החלטנו לשאול את השאלה המתבקשת ולנסות לענות עליה: מהו המעמד המשפטי של לוחם החופש או הטרוריסט בעיני שני הצדדים? האם מגיעות להם זכויות מכוח כבוד האדם וחירותו? האם זכאים הם להגנות מכוח החוק?  בניסיון לענות על השאלה מצאנו שישנה נגיסה בזכויות אדם בסיסיות מצד אחד, ומאידך, שאין מנוס כאשר מדובר בביטחון לאומי וציבורי. מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית נאלצת להתמודד עם שאלות הרות גורל בנושא זה של זכויות אדם המחייבות אותה כלפי אותם אנשים מתוקף אמנות בין לאומיות. באילו כלים על אותה מדינה להשתמש על מנת להתמודד עם אותה תופעה חברתית המכונה "טרור"?  על מדינה דמוקרטית להיאבק בטרור באמצעות המשפט ובכך היא בעצם נבדלת מאותם ארגונים טרוריסטים אשר פעולים בניגוד למשפט.
בהתאם לכך, התמיכה הפוליטית והמשפטית בזירה הפנים-מדינתית והבין-לאומית ב'מלחמה בטרור' תלויה במידה רבה בחוקיות האמצעים הננקטים בה.
הטרוריסט חובש בעצם שני כובעים: פרצופו הראשון מופנה כלפי משפחתו וחבריו וכלפיהם הוא נוהג בנורמות של אדם מן היישוב, ואילו פרצופו השני מופנה כלפי האויב הדמוקרטי ליברלי שערכיו מאיימים על אמונותיו הפונדמנטליסטיות. יש הטוענים כי פעולות מסוימות של אותם ארגונים הינן לגיטימיות מתוקף זכותם להגדרה עצמית או זכותן של קבוצות מיעוט להכרה זהותן העצמית. כיום, לאחר אירועי ה-11 בספטמבר בארה"ב, מתמודדת הקהילה הבין לאומית גם היא עם תופעת הטרור הבין לאומי. בימים אלו מתנהל משא-ומתן באו"ם שתכליתו להביא לכריתתה של אמנה רחבה שתאסור על כל גילויי הטרור ותיאבק בכל דרכי המעורבות בטרור הבין-לאומי (במוקד מאמץ זה נמצא הניסיון לגבש הגדרה מוסכמת לתופעת הטרור במשפט הבין-לאומי). ישנן 2 גישות בהסתכלות ובניתוח תופעת הטרור: גישה ראשונה היא שבאה לידי ביטוי באמנות הבין-לאומיות מבטאת את התפיסה שהטרור הוא תופעה פלילית שיש לטפל בה בכלים הרגילים המיועדים לאכיפת חוק. הגישה השנייה מציעה לחדול מלראות בטרור תופעה פלילית במהותה, הואיל והאמצעים העומדים לרשות ארגוני טרור מסוימים מאפשרים להם ליצור איום דומה לאיום הנשקף מפעולות מלחמתיות שצבא אויב מבצע. לפי עמדה זו יש לראות במאבק בטרור מאבק צבאי בעיקרו ולפיכך מדינות רשאיות בנסיבות מסוימות לפנות לאמצעים דרסטיים כגון הריגת פעילי טרור (סיכול ממוקד), מעצר ממושך בלא משפט של פעילי טרור (המוגדרים 'לוחמים בלתי חוקיים') ופעולות צבאיות בשטח מדינה.
במחקרנו החלטנו לבחון את יחסנו מול ארגון החיזבאללה. בחרנו להתמקד בשאלה המשפטית:
מהו מעמדם של אותם לוחמי חיזבאללה אשר נשבים בשבי הישראלי? האם הם זכאים להגנה וזכויות ? אם כן, אלו הגנות וזכויות? נקודת ההתחלה הייתה לבדוק בפרק הראשון מהי מערכת היחסים של ארגון החיזבאללה אל מול ביתו שלו, לבנון. בתוך כך, בדקנו כיצד פועל ומתנהל החיזבאללה בכלל וביחסו אל לבנון בפרט. בפרק השני בדקנו כיצד מוגדר לוחם חוקי עפ"י האמנות הבין לאומיות ועפ"י החוקים במדינת ישראל. לאחר מכן יישמנו הגדרות אלו על לוחמי החיזבאללה ועל הארגון בכללותו. בפרק השלישי, כמו בחלקו של הפרק השני, בדקנו מהן ההגדרות של "שבוי מלחמה" ובחנו את הנושא כלפי אותם לוחמים אשר נשבו בשבי הישראלי. בדקנו בפרק זה כיצד נוהג המשפט והדין הישראלי באותם שבויים. בפרק הרביעי , כמשפט משווה, בחנו את נושא הזכויות המשפטיות והסטטוס המשפטי של לוחמי אל-קעידה במלחמתם נגד ארה"ב לאחר מתקפת הטרור של ה- 11 בספטמבר 2001. לסיכום, אין ספק ששאלת הטרור איתו מתמודדת מדינת ישראל הוא נושא שמאז הקמתה העסיק ולעד יעסיק את אזרחיה. אנו עדים כיום לכך שנושא הטרור הפך למעסיק את העולם כולו והטיל אימה קריאה מהנה! העבודה ללא ביבליוגרפיה