מכלאדם למלך ליר, תמורות בתפיסת הדת והאדם בתיאטרון האנגלי "התיאטרון בימי הביינים נולד בבלי-דעת, כחלק מן הפולחן הדתי, ושירת את מטרותיה של הכנסייה הנוצרית. ואילו ברנסנס נולד התיאטרון מחדש כצורה בימתית-אמנותית מרכבת, השואפת מטבעה למסרים דו-משמעיים ומורכבים בנושאי דת, חברה ואדם שבהן עסקה".
בין מחזה המוסר כלאדם שנכתב באנגליה בידי מחזאי אנונמי בשנת 1495 למחזה המלך ליר שנכתב על ידי שקספיר גם כן באנגליה בשנת 1605 מפרידות לכאורה רק 110 שנים, אך השוני בתפיסת הדת והאדם במחזות אלו ניכר לעין ונובע מהתמורות האדירות שהתרחשו באירופה ובאנגליה באותם שנים.
שנת כתיבתו של מחזה כלאדם, 1495, תגרום אולי לאנשים לתהות ולנסות לייחס אותו לתקופת הרנסנס.
אך כפי שכותב עמרי סמית במבוא במקיף אותו כתב תרגומו למחזה כלאדם בשנת
2 003, הרנסנס מגיע לאנגליה מאוחר יותר (רק במאה ה-16) וכמו כן התיאטרון כבן החורג של האומניות בדרך כלל מפגר אחרי האומנויות הפלסטיות וכך באיטליה אפשר למצוא יצירות תיאטרון "רנסנסיות" רק מאה שנה אחרי שהופיעו יצירות כאלה באומנותת הפלסטית ולסיכום אצטט מדבריו של עמרי סמית:
"המחזה כלאדם, שנכתב והוצג עשרות שנים לפני שהוצגו בתיאטרון יצירותהם של קיד, מארלו, שייקספיר וג'ונסון, משתייך עדיין באופיו, בתפיסת עולמו ובשפת הסמלים שלו, לימי הביינים, ולפיכך מוגדר ימי-ביינמי." אותה תפיסת עולם ימי-ביינמית נוצרה מהשפעה ישירה של הנצרות הקתולית והיא גם עומדת בלב המחזה כלאדם, תפיסה זו מדגישה את הבחירה החופשית של האדם ביחסיו מול האל וגורלו כך ע"פ סמית:
"כוחות גורל או ישויות על-אנושיות –