האם קיים קשר בין שיווי משקל וחרדה לבין הנטייה לחיפוש ריגושים?

1 .           מבוא
חרדה היא מצב קשה של אי שקט, הנגרם על ידי תחושה עזה של סכנה ממשמשת ובאה, שהאדם עומד בפניה חסר אונים ומשולל כל הגנה (סילמי, 1997).  הגוף לעתים קרובות מגייס את עצמו להתמודדות עם האיום: שרירים נעשים מתוחים, הנשימה מואצת וקצב הלב מוגבר (VandenBos, 2007).  מחקרים רבים נערכו במשך העשורים האחרונים במגמה לחשוף את הגורמים הביולוגיים העומדים בבסיס חרדה.  מחקרים אחדים מציגים עדויות משכנעות לכך שמערכת לימבית פתולוגית מעורבת סיבתית בהפרעות חרדה.  לראייה, ביטוי מופחת וביטוי-יתר של פחד וחרדה דווחו בהתאמה לאחר פגיעה או גירוי של האמיגדלה, מבנה השייך למערכת הלימבית (Aggleton, 1993; Chapman et al.,
1 954; Gloor, 1992).       מחקרים אחרים מציגים גישה אלטרנטיבית הגורסת כי כשל בתפקוד המערכת הלימבית אינו תנאי הכרחי להפרעות חרדה.  אלא, חרדה היא תוצר לוואי של אינטראקציה בין מערכת לימבית תקינה לבין מערכות חוץ–לימביות, כגון מערכת שיווי המשקל, המתפקדות באופן לקוי (Erez et al., 2004).  גישה זו קונסיסטנטית עם דיווחים על קומורבידיות בין חרדה לבין הפרעות בשיווי משקל וליקויים בתפקוד וסטיבולרי (Sklare et al., 2001) הן בילדים והן במבוגרים.  לדוגמא, במחקר שנערך בילדים, קבוצת ילדים המאובחנים כחרדתיים אופיינה בביצוע איטי יותר ובמספר טעויות גבוה יותר במשימות הרלוונטיות לשיווי משקל, בהשוואה לקבוצת הביקורת של ילדים ללא הפרעות חרדה (Erez et al., 2004).  בקרב מבוגרים נמצא כי הפרעות בשיווי משקל קשורות להימנעות אגורפובית בחולים בעלי הפרעת פאניקה (Jacob et al.,
1 996), ואילו ליקויים בתפקוד וסטיבולרי נמצאו בקשר מובהק עם פחד גבהים (Jacob et al., 1995).  קומורבידיות זו, בין חרדה לבין הפרעות בשיווי משקל, נתמכת גם על ידי סקירות בספרות אשר פורטות את המעגלים הנוירונאליים המקשרים בין האזורים במוח המעורבים בחרדה ובשיווי משקלBalaban et al.,) 2001; Balaban, 2002).        השליטה על שיווי המשקל מצריכה אינטגרציה של מידע המתקבל משלושה מקורות: המערכת הויזואלית, המערכת הסומטוסנסורית והמערכת הוסטיבולרית.  פידבק סנסורי ממערכות אלו מספק מידע המאפשר לתפוס את מידת תנודות הגוף (sway) בתדרי תנועה נמוכים (Lacour et al., 1996) ובכך לשלוט ביציבות הגוף.  תרומת הפידבק הסנסורי של כל אחד משלושת מקורות המידע הללו נבדקה במחקר שנערך בנבדקים בריאים בעת עמידה (Fitzpatrick et al., 1994).  ממצאי המחקר מצביעים על כך שהמערכות הדומיננטיות המספקות מידע על תנודות הגוף הן המערכת הויזואלית והמערכת הסומטוסנסורית.  לעומת זאת, המנגנונים הוסטיבולרים מספקים מידע על תנודות הגוף רק בתנודות גדולות ביציבה.  אף הוצע כי המערכת הוסטיבולרית אינה משחקת תפקיד כלל בתפיסה של תנודות הגוף בעת עמידה.        לאור הדומיננטיות של המערכת הויזואלית, היינו מצפים כי בהעדר מידע מהמערכת הויזואלית (כמו בחושך) בעת עמידה, השליטה על שיווי המשקל ויציבות הגוף תהיה נמוכה יותר, ותנודות הגוף תהיינה גדולות יותר.  אך ממצאי מחקרם של Lacour ושותפיו (1996) אינם עולים בקנה אחד עם טענה זו.  החוקרים מצאו כי בהעדר מידע ויזואלי (בעקבות עצימת עיניים), רק מחצית מהנבדקים הראו עלייה בתנודות הגוף.  –