On the Nature of Self-pathology and the Treatment Process / New Perspectives on Narcissism by Eric M. Plakun (עמודים 237-248) בחלקים הקודמים של הספר, החוקרים דנו במקרים קליניים ספציפים. הם דנו בכל אחד מן המקרים בנפרד. בפרק המסכם הזה, הגישה תהיה יותר מקיפה והכותבים יעשו יותר הכללות. תיאורים נרחבים של ההשפעה של פסיכולוגיית העצמי על תהליך הפסיכותרפיה וניהולו, ביחס לספקטרום השלם של פסיכופתולוגיה, רווחים בספרות. הספרות הרבה שקיימת מצדיקה את הגבלת המוקד של פרק זה על מה שלימדו אותנו ארבעת הפציינטים שתוארו בספר זה, על הפתולוגיה והפסיכותרפיה שלהם. בכל ארבעת הדוגמאות הקליניות, הכותבים חיפשו ביטויים של העברה בכדי להבין כל פציינט ובכדי למצוא תגובות טיפוליות שמתאימות עבורו. הכותבים עקבו אחר עקרונות פסיכואנליטיים שיושמו ע"י קוהוט: (1) הרחבתו את הפסיכואנליזה כך שתכלול את הטיפול באישיות נרקיסיסטית והפרעות התנהגות (2) הניסוח מחדש שלו את התאוריה הפסיכואנליטית, כולל הנוירוזות. מנקודה זו ואילך, פסיכולוגיית העצמי כללה את כל הספקטרום של פסיכופתולוגיה וכבר לא היתה מוגבלת בהבנה ובטיפול להפרעות הנרקיסיסטיות הבסיסיות/הראשוניות. מה שהוביל את קוהוט לגילוי של ה- selfobject transferences, היתה הגישה שלו של אמפתיה ממושכת ומתמדת בחוויות הסובייקטיביות של הפציינטים שלו. דגש פרשני מתמיד על ההעברות הללו אפשרו לבסוף את ה working through האנליטי שלהם (ללא שימוש בפרמטרים) וכן את השימוש הפרשני היעיל יותר שלהם בפסיכותרפיה. כך קוהוט שינה את הפסיכואנליזה כשיטה, תאוריה ותהליך טיפולי, על בסיס המידע האמפירי שהפיק מקונפיגורציות ההעברה שנצפו בסיסטמטיות ופורשו בדקדנות. אחרים תרגמו את השיטה שלו והשתמשו בתאוריות שלו בכדי לנסח את הגישות הפסיכותרפויטיות שלהם …
ללא מקורות