ניהול מו"מ כבסיס ליישוב סכסוכים

מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 4290
מספר מקורות 6

תקציר העבודה

הקדמה: עמותת "רופאים לזכויות אדם" הוקמה בשנת 1988 כארגון ללא מטרות רווח במטרה להיאבק למען זכויות אדם רפואיות בישראל ובשטחים שבשליטתה.  פעילות העמותה התחילה במהלך השנים 1987-8 ע"י מס' רופאים ישראלים, יהודים וערבים, כנגד עינוי אסירים ועצירים פלסטינים ע"י השב"כ הישראלי. הפעילות התרחבה עם השנים וכללה אוכלוסיות אחרות מלבד האסירים: תושבי השטחים הכבושים המושפעים מהכיבוש מבחינה רפואית; חסרי מעמד אזרחי בישראל; בקטגוריה זו נכללים: מהגרי עבודה, פליטים הומניטאריים ומבקשי מקלט מדיני; תושבי הכפרים הבדווים הבלתי מוכרים בנגב; תושבי ישראל בכלל הנתקלים בקשיים המונעים מהם את היכולת לממש את זכותם לבריאות.
עמותת "רופאים לזכויות אדם" מאגדת כ- 1
5 0 חברים, כשני שלישים מהם עובדי רפואה. הנהלת העמותה מונה 11 חברים, רובם רופאים וכולם פועלים על בסיס התנדבותי. צוות השכירים של העמותה מונה כ 20 איש (איבראהים חבר בצוות זה), בראשם עומדת מנכ"לית.  צוות זה כפוף להנהלה, זהו הצוות השכיר היחיד בעמותה. תפקידו של הצוות לתפעל את המחלקות שבתחום פעילות העמותה  (הוזכרו לעיל). חשוב לציין כי "מחלקת" השטחים הכבושים נחשבת לספינת הדגל של העמותה, היקף עבודתה הוא הגדול ביותר והיא זוכה לתשומת הלב הרבה ביותר, הן מקרב חברי הארגון ומתנדביו הן מקרב אמצעי התקשורת שמסקרים את פעילות העמותה.
רקע
לסכסוך:  מאז ומתמיד בלטה קבוצה של עשרות חברי עמותה (רובם ותיקי ומקימי העמותה). בין חברי קבוצת פעילים זו התפתח במהלך השנים האחרונות ויכוח. הויכוח עוסק בזהותה של העמותה והמטרות שהיא שמה לנגד עיניה לנוכח המציאות המשתנה בארץ ובשטחים. מייסדת העמותה הנמנית עם השמאל הרדיקאלי בישראל שיחקה תפקיד חשוב בויכוח הזה. הויכוח החריף והפך למאבק בין שני מחנות: במחנה הראשון התייצבה מייסדת העמותה (להלן המייסדת) וקבוצת רופאים ופעילים שראו בפעילות העמותה בשטחים הכבושים וההתנגדות לכיבוש כמשימה שלשמה קמה העמותה, תוך נטייה לצמצם את פעילות העמותה במחלקות האחרות. חברי קבוצה זו התאפיינו כלוחמניים בלתי מתפשרים בכל הקשור לזכות לבריאות, וכמעט תמיד סירבו לנהל דיאלוג ולשתף פעולה עם הממסד.  במחנה השני ישנה קבוצה שכוללת חלק גדול מחברי ההנהלה המכהנת (לימים ההנהלה ישנה) והרוב המוחלט של הצוות השכיר, שלא תמיד קיבלו את דעותיה של המייסדת ופעלו מתוקף סמכותם ומתוך הבנה שגם בתוך החברה הישראלית קיימות בעיות רבות הנוגעות לזכות לבריאות. בשנת
2 005, באסיפה הכללית של העמותה, התקיימו בחירות להנהלת העמותה, כבכל שנה.  בבחירות אלו זכה מחנה המייסדת (עם רוב של נציגים בהנהלה החדש), לאחר שארגן קמפיין בחירות גדול בקרב כלל חברי העמותה (מסע בחירות קטן האופייני לפריימריס של המפלגות הגדולות בישראל, דבר שלא קרה באסיפות כלליות בעבר). המחנה השני (שהיה רוב בהנהלה הישנה) זכה במספר קטן של מושבים בהנהלה החדשה והיה ברור שלא יהיה לו הכוח להשפיע על החלטות המתקבלות בהנהלה.  לאורך תקופת הסכסוך המנכ"לית והצוות השכיר היו מאוד מלוכדים ונוטים יותר לתמוך במחנה השני (ההנהלה הישנה), זאת בשל חששם כי הנהלה חדשה ו"קיצונית" תפגע בתדמית העמותה, תתערב יתר על המידה בתוכניות העבודה של הצוות ותגביל את חופש הפעולה שלו. מחנה המייסדת ניסה בעזרת עו"ד לכפות את מרותו על הצוות, ולא פעם שלח מסרים מאיימים על חברי צוות שהביעו דעות פומביות בעד ההנהלה הישנה. חברי ההנהלה החדשה התחילו לפעול תוך התעלמות מהצוות ומתוכנית העבודה שלו, וכצעד ראשון הם פיטרו את המנכ"לית ובמקומה נערכו למנות אדם חיצוני ממקורבי המייסדת ללא שום רקע וניסיון בתחום. הצוות הכריז על מרד ואיים לשבות. הסכסוך החריף.