ממ"ן 12-לגדול עם הטלוויזיה סעיף א:
בכל חברה נתפסים הילדים כפגיעים ביותר:הם קטנים וחלשים יותר מבחינה פיזית, זקוקים להגנה, טיפול, הזנה, טיפוח וחיברות מצידם של מבוגרים מהם, חסרי ניסיון חיים וידע, מאופיינים בדרכי חשיבה שונות משל המבוגר, נטולי משאבים כלכליים וחברתיים ועוד.
גישה זו מאפיינת אף את מרבית מחקרי השפעות הטלויזיה :
אם אכן יש לטלויזיה יכולת השפעה – לטווח קצר או ארוך, על התנהגות רגש או מחשבה, על חיזוקם או יצירתם – הרי שילדים יהיו קהל היעד הנוח ביותר שלה.
על בסיס תפיסה זו של עולם הילדות, התפתחה התביעה להגן על ילדים מפני פגעיה של הטלויזיה, בין באמצעות חקיקה ומדיניות שידור שישפיעו על צורת הגשת התכנים ועל התכנים עצמם ובין באמצעות תכניות לימודים פורמליות במערכות החינוך, המיעודות לחסן את הילדים מפני השפעות שליליות של תכנים וצורות הגשה שונות.
סעיף ב:
השפעות בטווח קצר של חשיפה לאלימות בטלויזיה:
מחקרי בנדורה ושותפיו לגישת הלמידה החברתית טוענים כי צפייה בתוכניות וסרטים אלימים יכולה לעודד או להשפיע על התנהגות אלימה של הצופים בדרכים אלה:
א. תוכניות אלימות מאפשרות למידה של –
ללא מקורות