קורס: 10572 – סוגיות היסטוריות בעולמם של חכמים סמסטר: 2009ב עבודה: מטלת מנחה (ממ"ן) 11
תאריך: 19 אפריל 2009
רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה הנשיא מאבקים מבית מבוא
שושלת הנשיאים שהחלה עם רבן גמליאל ביבנה לאחר החורבן, והמשיכה עם בנו רבן שמעון בן גמליאל לאחר מרד בר כוכבא ועם נכדו רבי יהודה הנשיא בגליל, הנהיגה את האומה היהודית במשך למעלה ממאה שנה, משלהי המאה הראשונה ועד לתחילת המאה השלישית. תקופה זו היתה אחת התקופות הדרמטיות ביותר בתולדות האומה, שאיבדה את מרכז הפולחן שלה ולאחר מכן את בירתה, והיטלטלה במשך עשורים רבים בין תקוות משיחיות של גאולה לבין נסיונות של חזרה לחיים נורמליים במסגרות חברתיות ודתיות שלא היתה רגילה להן.
בתקופה זו היווה מוסד הנשיאות הארץ-ישראלי עוגן מנהיגותי חשוב, הן כלפי העם פנימה (בארץ ובתפוצות) והן מול השלטון הרומי. קריאה במקורות התלמודיים מציירת, באופן כללי, תמונה של מוסד נשיאותי איתן וסמכותי, המנווט ביד בטוחה את האומה, תוך הישענות על תמיכתם של החכמים הסובבים את הנשיא. אך עיון מעמיק יותר בכמה מהמקורות מעלה תמונה מורכבת יותר של מתחים ויחסים אמביוולנטיים בין הנשיא לבין חכמי דורו. מתחים פנימיים אלו – מאבקים מבית – הם נושאה של עבודה זו.
שאלת המחקר השאלה שנעמיד במוקד דיוננו נוגעת להבדלים באופי המאבקים הפנימיים בין הנשיאים השונים. כנשיאי הדור, נאלצו האב, הבן והנכד להתמודד עם לחצים הנובעים מעצם מילוי תפקידם המנהיגותי, אלא שאופי המאבק ותכניו היו שונים מדור לדור. מהם הגורמים להבדלים אלו וכיצד הם השפיעו על עיצוב היחסים בין הנשיא לחכמי דורו? כדי לענות על שאלה זו, נביא כמה דוגמאות ליחסים שבין הנשיא לחכמים בכל דור, ולאחר מכן ננסה לגזור קווים של דמיון ושוני הנובעים מדוגמאות אלו.