מפלגת הבעת' בסוריה בשנים (1963-1966) ועלייתו של חאפז אל אסד

מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2009
מספר מילים 5962

תקציר העבודה

מפלגת הבעת' בסוריה בשנים (1963-1966) ועלייתו של חאפז אל אסד תוכן עניינים
הקדמה: – 3
מי הם העלאווים: – 6
מפלגת הבעת': — 8
עלייתו של חאפז אל אסד: -. 12
ביבליוגרפיה: — 19
הקדמה:
רקע היסטורי – לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר האימפריה העותומאנית התפרקה, ב- 1922 חבר הלאומים חילק את המחוז העותומאני בין בריטניה לצרפת אשר האחרונה קיבלה את סוריה ולבנון. המנדט עיצב מחדש את גבולותיה של סוריה. סוריה הכריזה על עצמאות בשנת 1941 אך רק ב 1 בינואר 1944 הוכרה כרפובליקה עצמאית. תחת לחץ של לאומנים סורים פינו הצרפתים את כוחותיהם ב17 באפריל 1946 (ותאריך זה נחשב ליום חגה הלאומי של סוריה) והשאירו את הארץ בידיה של הממשלה הסורית שנוצרה עוד בזמן המנדט. סוריה קיבלה עצמאות מדינית מלאה ב-1946, לאחר שנים של מאבק לאומי במנדט הצרפתי, ציפו רבים ממנהיגיה של סוריה ורבים מתושביה כי לאחר שמושכות השלטון ימצאו בידיים סוריות, יהיו פני הדברים שונים ממה שהיו תחת השלטון הצרפתי הנוקשה. התחושה הייתה כי ברגע שהשלטון יעבור לידיים מקומיות השינוי יביא עימו תמורות פוליטיות, כלכליות, חברתיות ובינלאומיות לכל החברה.  "הטעות של המנהיגות הסורית דמתה לטעותם של מנהיגים לאומיים אחרים ברחבי העולם שנלחמו בעוז למען קבלת עצמאות מדינית. דהיינו, המאבק נסב בעיקר נגד השלטון הזר ללא בנייה של מוסדות חברתיים, פוליטיים וכלכליים יציבים כדי להשתית עליהם, בבוא הזמן, את הלכידות המדינית העתידית". כשהוקמו המנגנונים השלטוניים לאחר העצמאות, גילתה  הממשלה הסורית כי מנגנונים אלה ברובם לא היו נאמנים לה וכי אינטרסים אישיים מובהקים ששורשיהם עוד מימי המנדט, סללו את הדרך לקיומם של מוסדות הנגועים בשחיתות רבה שאיימו למוטט את הרפובליקה הצעירה של סוריה. אם כן השאיפות שליוו את עצמאותה של סוריה התרסקו די מהר על משבר של המציאות, תוך שלוש שנים מאז עצמאותה הממשלה הוכיחה עצמה כבלתי מסוגלת להתמודד עם בעיות של שחיתות, חוסר יעילות, אינפלציה ושאלת פלסטין. דה- קרטיזציה של מוסדות פרלמנטרים וכניסתו ההדרגתית של הצבא למרחב הפוליטי.
השפעתם של אירועי המלחמה ב-1948 ותוצאותיה, עתידה הייתה להשפיע בצורה ישירה הן על מצרים והן על סוריה.  לאחר המלחמה ב-1948, התחושה הציבורית בסוריה הייתה שיש לבצע מהלך פוליטי לשינוי פני הדברים תחת מטריה אחת, שתהא ביכולתה ללכד את השורות לאחר התבוסה. ראשי הצבא טענו כי התבוסה הייתה אדמיניסטרטיבית ולא צבאית, שכן, מדינה שאין בה שלטון הגון אינה יכולה לנצח במלחמה. להבנתה של סוריה לאחר עצמאותה חייבים לתת את הדעת על הצבא, שלושה קצינים היו שייכים לאליטה הישנה ושלטו בסוריה משנת 1949 ועד 1954. במרץ 1949, השתלט הצבא, בראשותו של הקולונל חוסני זעים, בן לעדה הכורדית, על מוסדות השלטון במדינה. ראש הממשלה שוקרי אל-קאוותלי הודח והממשלה נאלצה להתפטר. כך, למעשה, החלה שרשרת הפיכות צבאיות בסוריה. ההפיכה הצבאית של חוסני זעים בוצעה כמעט לא שפיכות דמים. חוסני זעים היה פרו-מצרי, אנטי-האשמי, וחשב על לבנון כחלק מ"סוריה הגדולה" שהייתה עתידה לקום בעזרתו – כך הוא חשב בתקופת שלטונו הקצרה. את רעיון "סוריה הגדולה" אימץ בחום גם חאפז אל-אסד. שלטונו של חוסני זעים לא האריך ימים, וב-14 באוגוסט 1949 הוא נאסר בידי קבוצת קצינים יריבה בראשותו של סמי חינאווי, ומיד לאחר מכן הוא הוצא להורג.
חינאווי התיר את פעילותן של המפלגות, ולכאורה התקיימה לה מערכת פוליטית סבירה שיכלה להתבסס תודעתית בקרב הציבור עם חלוף הזמן. ב-19 בדצמבר 1949 הודח חינאווי בידי קבוצת מורדים שבראשם עמד אדיב שישכלי. לאחר ששישכלי תפס את השלטון הוא מינה את עצמו לרמטכ"ל, וב-1953  הפך לנשיא המדינה הסורית. תוך תקופה קצרה הצליח שישכלי להפוך לרודן צבאי המתבסס בעיקר על תמיכתם של הצבא והמשטרה, והוא אף דאג לחזק את שני היסודות האלה כחומות-הגנה על שלטונו. המרירות בציבור על הדיקטטורה הצבאית חדרה גם לשורות אנשי הצבא, ואלה החלו למרוד בגלוי בעריה השונות של סוריה. ב1954
איבד הקולונל שישקלי את כסאו, לטובת משטר שהיו בו אלמנטים לאומנים ערביים, וסוציאליסטים. אלמנטים צעירים היו אלה שהביאו לחזרתו של הממשל הפרלמנטרי  משנת 1954 ועד 1961 הם היוו מרכיב באיחוד עם מצרים. וכך, לאחר שלושה רודנים צבאיים וחמש שנים שעברו על סוריה בהפיכות צבאיות מ-1949, הוחלט כי השלטון צריך לחזור לידי האזרחים כדי לנסות ולבסס שלטון פוליטי אזרחי יציב. כתוצאה מכך, הוחלט לקיים מערכת בחירות לפרלמנט בספטמבר 1954. בנובמבר 1956 חתמה סוריה על ברית עם ברית המועצות ובכך אפשרה לברית המועצות מעוז נוח בליבו של המזרח התיכון. הברית אפשרה לצבא הסורי אספקה של מטוסים וטנקים חדישים. הדמוקרטיה הסורית החזיקה מעמד עד ל
1 בפברואר 1958 הכריז הנשיא הסורי שוכרי אל כוותלי על איחוד בין שתי המדינות, ויצירת הקהילה הערבית המאוחדת (קע"מ). המדינה המשותפת הייתה בעלת דגל אחד, פרלמנט אחד, ונשיא אחד – הוא גמאל עבד אל נאצר. ד"ר יוחאי סלע מציין כי, הוכרז על האיחוד עם מצרים בשל החשש מהשתלטות קומוניסטית עליה. חוסר היציבות בסוריה נמשך גם בשנים שלאחר מכן, הפוליטיקה הסורית עד לשנות השישים המאוחרות הייתה בסימן של תוהו ובוהו. בין 1946 ו 1956 סוריה נשלטה על ידי 20 ממשלות שונות, וקיבלה ארבע הצעות חוקות שונות. האיחוד עם מצרים לא היה הצלחה. לאחר הפיכה צבאית נוספת, ב- 28
בספטמבר 1961, חזרה המדינה הסורית הנפרדת להתקיים, ונקראה הרפובליקה הערבית הסורית. אי שקט ליווה את הקמת המדינה, ובמשך השנה וחצי שלאחר מכן, עד 8 במרץ 1963
עת הכריזו קצינים סורים על הקמת מועצת מפקדת המהפכה, אשר לקחה את השליטה בממשל האזרחי והצבאי הסורי. קצינים של האליטה החדשה הביאו את מפלגת הבעת' לבעלת כוח בשנת
1 963, בהפיכה זו בלט לראשונה קצין חיל האויר בשם חאפז אל אסד. ההפיכה העלתה לשלטון את מפלגת הבעת' הסורית, מפלגה לאומנית בעלת גוון שמאלי שפעלה בסוריה ובמדינות ערב כעיראק החל משנות הארבעים. במאי 1964 הכריז הנשיא אמין אל חאפז על חוקה זמנית. ב23
בפברואר 1966 קבוצת קציני צבא ממוצא עלאווי בראשותו של סלאח ג'דיד לקחה לידיה את השלטון והדיחה את חאפז, במהלך שתואר כנסיון ל"טיהור אידיאולוגי" של המשטר שסטה מהקו של מפלגת הבעת'. במשטר זה קיבל חאפז אל אסד את תפקיד שר הביטחון, ולמעשה היה לשליט סוריה מאחורי הקלעים. סוריה הצטרפה לנאצר ולמצרים במלחמת ששת הימים, התבוסה במלחמה הביאה למריבות ולסכסוכים בהנהגת מפלגת הבעת'. מעורבות לצד הפלסטינים בניסיון ההפיכה בירדן המכונה "ספטמבר השחור" הסתיימה אף היא במפח נפש, והסורים נאלצו להסיג את צבאם מירדן. בעקבות כל אלו, ב13 בנובמבר 1970 הכריז חאפז אל אסד כי ג'דיד מודח, וכי הוא שליטה של סוריה.
סוריה, אם כן, עברה תהליך התפתחותי פוליטי אשר בו נכחה לדעת  מס' הפיכות ואי יציבות שלטונית מאז נפילת האימפריה העותמאנית ועד לעליית מפלגת הבעת'.
מפלגת הבעת' שמייסדיה העלו מצע מסוים הופתעו לגלות כי הוא נמוג והשתנה תקופה קצרה לאחר תפיסת השלטון (חודשיים) ומאז ועד היום המפלגה ששולטת בסוריה היא מפלגת הבעת'.  במהלך עבודה זו אסקור מי הם המיעוט העלאווי ומה מוצאם, אתן את הרקע ההיסטורי להתפתחות מפלגת הבעת', דרכי עלייתה של מפלגת הבעת' בסוריה בין השנים 1963 – 1966, ואציין את דרך עלייתו של חאפז אל אסד (אסד האב) לצמרת.

1 975), pp. 115-154