תרגיל שני בקורס שיטות מחקר איכותניות אב, ה'תשס"ג, אוגוסט, 2003
תוכן ·          מבוא……………………………………………………………………………………… ·         שאלות המחקר והשערות…………………………………………………………………… ·         רקע תיאורטי……………………………………………………………………………… ·         שיטת המחקר………………………………………………………………………………
·         יתרונות וחסרונות שיטת ניתוח התוכן……………………………………………………….
·         דיון……………………………………………………………………………………….
·         סיכום ומסקנות…………………………………………………………………………… ·         רשימת מקורות…………………………………………………………………………… מבוא
    בחודשים האחרונים נערכת בערוץ השני בטלוויזיה סדרת כתבות בנושא תאונות דרכים, בהנחיית חיים הכט. בפרק השלישי בסדרה התמקד הכט בסיפורים אישיים של נהגים שהרגו אדם אחר במהלך תאונת דרכים. הסיבות היו רבות ומגוונות- מענה לטלפון סלולרי או קריאת עיתון בזמן נהיגה, בעיות ראיה שלא התגלו, עקיפות מסוכנות בכביש, אי ציות לתמרורים או לרמזור, ועוד, כאשר המשותף לכולם הוא שכל אחד מאיתנו חוטא באחת או יותר מן הסיבות האלה, ורק בנס לא היינו אנחנו במקומם של הנהגים שהוצגו בתוכנית, כך שבעצם כולנו עלולים, בפוטנציאל, להרוג אדם! מצד אחד, הנהגים העבריינים נדהמו והיו מזועזעים כשגילו למה גרמו, הם אינם נחשבים לעבריינים ואינם תופסים את עצמם ככאלה, ומצד שני, כל נהג צריך לדעת שנהיגה רשלנית ו/או אי ציות לחוקי התנועה עלולים להוביל לתוצאה זו. בכל מקרה, תוצאת מעשיהם היתה נוראית וחמורה- מותו של אדם, בגלל רגע של העדר תשומת לב, או זילזול בחוקי התנועה. אמנם הם לא התכוונו לפגוע באיש, אבל לאמיתו של דבר ידעו שמעשיהם עלולים להוביל למה שהובילו, אלא שלא תפסו את הסיכוי שהדבר יקרה כסיכוי גבוה, או שהיו אדישים לתוצאות האמורות. אם הם נידונים למאסר הם סובלים מאוד וגם בני משפחותיהם, וגם הידיעה שהרגו אדם לא מרפה מהם, אבל האם ניתן היה למנוע זאת מראש? האם את הנהיגה הרשלנית ניתן למגר מתרבות הנהיגה של הנהג הישראלי? האם ניתן לשנות את התפיסה הסובייטקיבית של הנהגים את הסיכוי שיהיו מעורבים או יגרמו לתאונה? מה יכול להיות חלקם של מערכת החוק- המשטרה, בית המשפט, בית הכלא, בשינוי זה? האם יש להם חלק באדישותו של הנהג הישראלי? האם העובדה שנהגים מסוכנים רבים ממשיכים לנהוג למרות שנתפסו פעמים מספר כשהם מבצעים עבירות תנועה חמורות (והעונש שקיבלו היה קנס קטן, או עונש מגוחך אחר) יש לה קשר כלשהוא לעובדה שתרבות הנהיגה של נהגים אלה לא משתנה? האם יתכן, וזו השערתי, שתגובותיה של מערכת אכיפת החוק, ותגובתם של בתי המשפט בישראל באופן ספציפי (אותה אבדוק כאן), משקפת, מגבירת, ויוצרת הבניה חברתית כלפי נהגים עבריינים שעיקרה תפיסתם כאנשים נורמטיבים, 'כמוני וכמוך', וזאת באמצעות ניסוחי השופטים בפסקי הדין, וחומרת העונשים המושתים על העבריינים. יש להניח שגופים נוספים מסייעים להיווצרות ההבניה הזו, כמו כלי התקשורת וגורמים ממלכתיים (פוליטיקאים וקובעי מדיניות), כך לדעתי, אך אין באפשרותי לבדוק את כולם במסגרת עבודה זו.  שאלות המחקר והשערות- שאלת המחקר המרכזית: בעיית העדר הכוונה הפלילית- כיצד מתמודד בית המשפט עם אנשים 'נורמטיביים', ללא עבר פלילי, שביצעו את הגרוע מכל- הרג בן אדם? ·         מהן התפיסות הרשמיות, של המחוקק, לגבי חומרת ההתנהגות של נהג שגרם להרג בן אדם בתאונת דרכים? האם החוק מתייחס אליו כמו לכל עבריין אחר שהרג אדם, או שדינה של הריגה תוך כדי תאונת דרכים קל יותר מהריגה במצב אחר?
·         מה חלקה של מידת המודעות של הנהג לתוצאה האפשרית של נהיגתו בקביעת חומרת העונש?
·         האם נהיגה מסוכנת: במהירות מופרזת, חציית קו לבן, אי ציות לתמרורים ולרמזורים אינה נחשבת בעיני בית המשפט למעשה עברייני, לאור הסיכוי הגבוה של נהג כזה לגרום נזק לרכוש וגוף? האם השופטים מקבלים את הטענה שההגנה נוהגת לטעון כאילו "זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו"?