עבודת סמינר על אומנות האיסלם השיעי

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 2712
מספר מקורות 6

תקציר העבודה

עבודת סמינר אמנות ומחאה באסלאם השיעי   ראשי פרקים:
                                                                                                                                  עמוד מבוא
-..     3
פרק א' על האומנית: …
פרק ב' על היצירות "נשות אללה": —     פרק ג': יצירות אומנות –..     15
סיכום:
-…
רשימת תמונות .
תמונות —     17
ביבליוגרפיה ..     18
מבוא:
איראן היא מדינה מוסלמית, בעלת תרבות מפוארת ועשירה, שידעה שינויים רבים במאה העשרים. המהפכה האסלאמית הייתה תופעה מיוחדת בשל האידיאולוגיה והרעיונות שאליהם הטיפה וגם משום שנוהלה על ידי אנשי דת. המהפכה באה לאחר ניסיונות רפורמה מסיבים של המלכים האחרונים באיראן האחד רזא שאה יוצר השושלת הפהלווית בשנת 1926 והשני בנו, יורשו מחמד רזה שאה, שסיים את כהונתו ב-1979 בעקבות המהפכה האסלאמית.
המאה ה-19 בעולם המוסלמי מאופיינת כתקופה של הסתגרות והתעלמות מהעולם החיצון, יש מגמה של התוודעות למערב וניסיון לאימוץ, אך באיראן השינויים לכיוון המודרניזציה וההתמערבות מוגבלים והדרגתיים. יש ניסיון לרפורמה שהייתה אמורה להביא לשגשוג ולקדמה אך הדבר לא קרה והביא לתיסכול רב בקרב העם. בשל האכזבה שמתעוררת באוכלוסייה החלו להעלות טענות נגד השילטון והיה צורך להחזיר לחברה המוסלמית את המעמד המכובד שהיה לה וכל זה לא דרך מודרניזציה וחיקוי המערב אם כי החזרה למקורות.
בשנת 1963 חומייני מתחיל את מאבקו נגד השאה. הוא מבין כי הצעד הראשון הוא ערעור הלגיטימציה של המשטר ויוצא בהתקפה על המדיניות והרפורמה. הוא כותב: "החוגים השליטים הפרו את החוקים המקודשים לאסלאם ועומדים לרמוס ברגליהם את מצוות הקוראן הקדוש…" הוא מצליח לסחוף אחריו רק מאמינים מועטים ולכן משנה את גישתו ופונה לנושא חדש שירגש את בני עמו – שנאת זרים , כלומר המערב, שאותם האשים בכך "שהם מבקשים לראות בחורבנו של האסלאם.." יסוד חשוב היה ההתקוממות נגד נוכחותם ומעורבותם המאסיבית של זרים ובעיקר של יועצים ומנהלים שייצגו את הטכנולוגיה המערבית המתקדמת "המערב הפך לתמצית השחיתות המוסרית, פשיטת רגל אתית, השררה הבילתי חוקית בעולם, וגזל העושר והכבוד של אומות ריבוניות אחרות.
"המערב" היה הסיבה לכל התחלואים, אם כל השחיתויות, התנאי לכל ייאוש, אבי כל העריצות".
 הוא מבהיר שתנועתו פועלת על פי חוקי האסלאם ובשם האסלאם וכי השאה חייב למות כדי שאסלאם יוכל לשוב לחיות אחרי שנים של גסיסה איטית.
העם האיראני רואה בדעותיו של חומייני דרך חדשה לנקיון כפיים מהמערב ומזרים. אימוץ המוטיבים המוסלמיים  כמו "הג'יהד"  והשאדה תפס תאוצה. המוסלמים רואים באימוץ זה שליחות אלוהית ודרך להיות עצמאיים.
השפעת חילופי השילטון בידי אנשי הדת ניכרת היטב במבנה החברה האיראנית, אך במיוחד משפיעה על מעמדה של האישה בחברה.
בעבודה זו אתמקד באומנית איראנית ידועה שירין נאשט שמגיעה לאמריקה מאיראן במהלך שנות ה-70, ערב פרוץ המהפכה, בחרתי להתמקד בסדרת צילומים שנאשט מציגה בניו יורק בשנת 1995, סידרה שנקראת: "נשות אללה".
בתערוכה זו נראות דמויות נשיות חלקן מגולמות על ידי נשאט עצמה, כשהן מכוסות רעלה, מחזיקות נשק ועל ידיהן, פניהן וכפות רגליהן כתובה שירה פרסית מודרנית, כשהנושאים הכתובים קשורים לאהבה כמו אהבה ייצרית. נשאט משתמשת בכפייה ואירוטיקה בערבוביה וזה מדכא ומגרה כאחד, עבודות אלו זכו לשבחים רבים ומוכרות בעולם כולו.
בראיון שנערך עימה היא מספרת על העבודות : "אני רואה הכל בצורה דואלית, פרדוקס, כמעגל של חיים ומוות, טוב ורע, יופי ואלימות. צד אחד אף פעם לא קיים בלי הצד השני. ב"נשות אללה" הצופים מתעמתים חזיתית עם דימויים מאיימים של נשים חזקות אוחזות נשק, אך עדיין יש בזה משהו כנוע וחושני בהקשר לגוף הנשי והמבט. העבודות  מתמקדות בנושא של המהפכה האיסלאמית ונושא המרטיר, הן היו די מינימליסטיות, עם נושאים שחוזרים על עצמם כמו גוף האישה, שזהו נושא פרובלמטי בפני עצמו בתרבות האיסלאמית שאכן הוא מתקשר באופן ישיר לבושה, לחטא, למיניות, לאלימות ולדיכוי".