סמנריון מחקרי תאורטי בחוג למדע המדינה- משבר הרשויות המקומיות 43 עמ'

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2003
מספר מילים 15354
מספר מקורות 32

תקציר העבודה

הבעיה המועלית בעבודה: החריגות (הגירעונות) ברשויות המקומיות כתוצאה מריכוזיות השלטון המרכזי שאלת המחקר: עד כמה מפריעים דפוסי ריכוזיות היתר של השלטון המרכזי לתפקודו התקין של השלטון המקומי ? השערת המחקר: העובדה שהשלטון המרכזי איננו מוכן לוותר על כוחו ושליטתו היא הסיבה המרכזית למצב הקיים – של גירעונות חוזרים ונשנים בחלק ניכר מהרשויות המקומיות בישראל. שלטון מרכזי ריכוזי ודומיננטי, שאינו נוקט במדיניות של ביזור: האצלת סמכויות לשלטון המקומי, כגורם המרכזי למשברים הכספיים ברשויות מקומיות רבות. הקדמה:
מהי הבעיה? מזה זמן רב, מתקשה השלטון המקומי בישראל למלא באפקטיביות את תפקידי הממשל המוטלים עליו, לשמור על מסגרת התקציב ולענות על צרכי התושבים. עילה מרכזית לקשיי התפקוד ולמשבר התקציבי החמור בו מצויות רבות מהרשויות המקומיות, היא מערכת היחסים הסבוכה בין השלטון המרכזי למקומי וחולשותיה המבניות, בראשן הפער בין סמכות ואחריות. במקרים רבים נתפס השלטון המקומי כ"קבלן משנה" של הממשלה, כמי שממלא את התפקיד מטעמו של גוף שלטוני אחר, כפוף להוראותיו, נתון לפיקוחו ותלוי במשאביו הכלכליים והשלטוניים.
השלטון המקומי נדרש לייצג את האינטרס של התושבים ולקדם את העדפותיהם, אולם מרחב התמרון שלו מוגבל יתר על המידה, ותלותו התקציבית והארגונית בשלטון המרכזי יוצרת חיכוכים ועימותים יום יומיים. בעוד שרבות מהמדינות הדמוקרטיות ביצעו רפורמות מקיפות, שהביאו לייעול המערכת ושיפור השירותים לאזרחים, ולמרות שהנושא נדון ונבדק על ידי מספר לא מבוטל של וועדות וצוותים מקצועיים, טרם בוצעה רפורמה מקבילה בשלטון המקומי בישראל (נחמיאס, 1997). רקע-נתונים מספריים:
נכון לשנת 1998, ישנן 264 רשויות מקומיות, המעסיקות ביחד כ-
1 00,000 עובדים. בנוסף ישנן חברות עירוניות, מתנסים וגופים נוספים המועסקים על ידי השלטון המקומי. תקציב השלטון המקומי בשנת 1998: 32 מיליארד שקלים. מבחינת מספר המועסקים והיקף הפעולות, מהווה המגזר המוניציפלי את המגזר השני בגודלו, לאחר הממשלה.  הרשויות המקומיות הן ספקי השירותים העיקריים לכלל האוכלוסייה בישראל. השלטון המקומי במדינות הרווחה הדמוקרטיות – ובהן ישראל – הוא המגזר הציבורי החשוב ביותר מחוץ לממשלה, וכולל תחומי פעילות חברתית וכלכלית רבים, שהשלכותיהם על חיי היום-יום של התושבים מוחשיים ביותר. לדעת דרי (1994), מעמדו של השלטון המקומי בישראל הוא של "קבלן משנה" הממלא תפקיד מטעמו של השלטון המרכזי, כפוף להוראותיו, נתון לפיקוחו, ותלוי במשאבים הכלכליים והשלטוניים שהוא מעמיד לרשותו. לפי גישה זו, השלטון המקומי הוא בחזקת זרוע ביצוע בלבד, נעדר זכות קיום משל עצמו, המכוונת למילוי מטלות ולאספקת שירותים מוגדרים מראש.
בשל ריכוז הסמכויות השלטוניות בידי השלטון המרכזי, ידיהם של נציגי הציבור במישור המקומי כבולות, ואין הם יכולים להיענות לצורכי הציבור ולרצונותיו.  לעומתו, מציג בן אליא גישה חלופית הנוגדת את הדעה המקובלת בדבר היות השלטון המקומי סוכן ביצוע של השלטון המרכזי. לדעתו, תהליך הביזור בשלטון המקומי בישראל מבטא את העתקת מרכז הכובד של העשייה הציבורית מן השלטון המרכזי אל הרשויות המקומיות. מבחינה שלטונית וערכית משקף תהליך הביזור דמוקרטיזציה בקבלת החלטות. מבחינה של מדיניות ציבורית כוללת, מחירו במונחי יעילות, אפקטיביות וצדק חברתי הוא גבוה, וספק אם הוא תמיד כדאי. בעוד שברבות ממדינות המערב, תהליך הביזור הוא תוצר של מדיניות מוגדרת, כוללנית ואינטגרטיבית, בישראל הוא תולדה של שינויים נסיבתיים במערכת הממשלתית בעשור האחרון. במידה רבה זה אינו ביזור, אלא 'התבזרות' – מגמה הנושאת את עצמה וניזונה מכשלים ממשליים ותפקודיים בשלטון המרכזי, מהסדרים חלקיים בינו לבין השלטון המקומי ומניצול הזדמנויות על ידי השלטון המקומי. היחסים בין הממשל המרכזי והמקומי בישראל רצופים משברים ומקרי חירום. בשני העשורים האחרונים, הפכו המשברים הכספיים לעניין שבשגרה. התפתחה תופעה מחזורית של משברים תקציביים – הפעלת לחץ פוליטי בדמות שביתות והפגנות – גיבוש הסדר כספי בדמות תוכנית הבראה, שאינו פותר את הבעיה ומזמין  משבר נוסף, וחוזר חלילה. מסגרת תיאורטית:
מדיניות ציבורית מושפעת במידה רבה מרעיונות ומתפיסות המייחסים לגורמים שונים את האחריות לעצם קיומן של בעיות חברתיות שונות.
הגדרת הבעיה תתחשב במידה רבה בהנחות שיש לנו על אופי הבעיה, בזהותו של הגורם הנושא באחריות לקיומה, בזהותו של הגורם הנדרש להתערב ובדרכים אפשריות להתמודדות עם הבעיה Dery, 1984)). כמו בשאלות מדיניות רבות, ייחוס אחריות לעצם קיומה של תופעה הנחשבת בלתי רצויה נועד, בין היתר, להשפיע על המדיניות שתאומץ.
כאשר בעלי עניין מייחסים אחריות לתופעה מסוימת קיים גם ניסיון להתנער –