נושא העבודה:
עבודת אמצע סמסטר (1) קומפוזיציה וקו תואר ראשון שנה א' תאריך 23.12.09
מבוא:
אדוארד מונק  (1863 – 1944) אמן אקספרסיוניסטי נורבגי , אחד האמנים המשפיעים ביותר על צמיחת הזרם האקספרסיוניסטי של תחילת המאה ה-20. בילדותו היה מונק מוקף חולי ומוות, אביו של מונק היה רופא צבאי, איש נוקשה ודתי קיצוני אשר חינך את ילדיו ביד קשה.
אמו נפטרה ממחלת השחפת כשהיה בן 5 והותירה להשגחתו של האב חמישה ילדים קטנים.
בגיל 14 חלה גם הוא במחלת השחפת, אך החלים. שנה אחר כך חלתה אחותו סופי, ומתה.
האב נעשה דתי קיצוני עד כדי טירוף.
מונק כתב על כך בזיכרונותיו: "חולי, שיגעון ומוות היו מלאכי השחור סביב מיטתי.
אמי שמתה צעירה שתלה בי את זרעי מחלתה.
אבי בטירופו או בדתיותו הקיצונית זרע בי את השיגעון." לפי מסורת האקספרסיוניזם, החוויה האישית, שהיא לעיתים קרובות חוויה טראומטית, משמשת מקור לנושאי הציור. עולמו הנפשי הסוהר של מונק, מצוקותיו הקיומיות, פחדיו ולבטיו, משתקפים לא רק בנושא ציוריו, אלא גם בסגנונם. הפוטנציאל האקספרסיבי של סגנונו מתבטא באופן השימוש בקו בכתם ובצבע, המעבירים מסרים ברורים לא פחות מנושאי הציור. סגנונו בנוי על מתח שבין הריאליזם הפיגורטיבי לבין הפשטת האמצעים האמנותיים:  צבעים וקווים בציוריו חיים משל עצמם. אומנות ופסיכולוגיה הם תחומים שרבות דובר על הקשר בינהם, אך מעולם לא היה בקשר כה מרתק כמו ביצירותיו של אדוארד מונק.
בעבודותיו הוא טיפל באופן בוטה וישיר בסוגיות המייצגות את הנפש והרגש.
מונק עסק בבעיות הפיתוי והחטא, שהעסיקה רבים מהאמנים הסימבוליסטים והתקשרה לדמות האישה בספרות, ותיאטרון ובשירת התקופה.
בתקופה שבה צייר את הציור הנדון בעבודה זו סבל מונק מאינסומניה ואגורפוביה, חשש לצאת למקומות פתוחים. בנוסף, ההתנסויות הבין אישיות שלו ביחסי אהבה כושלים ויחסי קינאה – אהבה מאפשרים לו לגבש את הדמויות המרכזיות שיאפיינו את היצירה שלו מאותה התקופה.
  מונק עוסק במוות, חרדה, חולי , קינאה, אהבה, תשוקה, דומיננטיות. ביומנו הוא כותב :  "אני עובד כרגע על סידרת ציורים…ואני מאמין שיהיה להם אפקט חזק יותר…כאשר אציג אותם ביחד. הסדרה תעסוק באהבה ומוות" הרקע המשפחתי של מונק הותיר בו חותם טראומטי, שלא השתחרר ממנו עד יום מותו.
תקציר:
היצירה שבה עוסקת העבודה היא "מדונה" של מונק. לפי מסורת האקספרסיוניזם, החוויה האישית, שהיא לעיתים קרובות חוויה טראומטית, משמשת מקור לנושאי הציור. עולמו הנפשי הסוהר של מונק, מצוקותיו הקיומיות, פחדיו ולבטיו, משתקפים לא רק בנושא ציוריו, אלא גם בסגנונם. הפוטנציאל האקספרסיבי של סגנונו מתבטא באופן השימוש בקו בכתם ובצבע, המעבירים מסרים ברורים לא פחות מנושאי הציור. סגנונו בנוי על מתח שבין הריאליזם הפיגורטיבי לבין הפשטת האמצעים האמנותיים:  צבעים וקווים בציוריו חיים משל עצמם. מונק עסק בבעיות הפיתוי והחטא, שהעסיקה רבים מהאמנים הסימבוליסטים והתקשרה לדמות האישה בספרות, ותיאטרון ובשירת התקופה.
בתקופה שבה צייר את הציור הנדון בעבודה זו סבל מונק מאינסומניה ואגורפוביה, חשש לצאת למקומות פתוחים. בנוסף, ההתנסויות הבין אישיות שלו ביחסי אהבה כושלים ויחסי קינאה – אהבה מאפשרים לו לגבש את הדמויות המרכזיות שיאפיינו את היצירה שלו מאותה התקופה.
בסוף המאה ה – 19 יש ביצירות הסימבוליסטיות דגש חזק על מין ומיניות, והדבר בא לידי ביטוי בעיסוק הרב בדמות האישה. היא תוארה כקדושה או כפרוצה, כסימבול לעימות שבין הרוחניות הטהורה לפיתוי החושני. ב"מדונה" , תמונה מאותה התקופה, שניתן לתאר אותה במונחים של חושניות, האישה מציעה את עצמה בחושניות מינית אבל היא לא נגישה לצופה. היא מעין אישה – אלה.
בתמונה זו מונק מנתץ את התפיסה הנוצרית הרואה במריה את אימו של ישו- אמו של בן האלוהים ומציגה כאישה בלבד.
בעבודה זו יש ניתוח מעמיק של הקומפוזיציה והקו.
עבודה זו קיבלה את הציון המירבי.