עבודה זו מתמקדת בכמה נושאים:
1)       הערכים של קדושת גוף המת אל מול המצווה להציל חיים – ולהלן המקורות בנושא זה:
דברים כ"א, כ"ג סנהדרין מ"ו, א בבא בתרא קנ"ד, א, ד"ה עבודה זרה כ"ט, ב, ד"ה שו"ת בנין ציון, ק"ע שו"ת בנין ציון, קע"א שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תניינא, יורה דעה, סימן ר"י
2 )       האיסור לחבול בעצמך ובחברך ומה הדין כאשר מדובר בריפוי חולה – ולהלן המקורות בנושא זה:
בבא קמא, צ"א, ב, ד"ה רמב"ם הלכות חובל ומזיק ה, א בבא קמא פרק ח, משנה בא קמא צ"ב, א, ד"ה סנהדרין פ"ד, ב, ד"ה שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן ס"ו שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"א, סימן מ"א
3 )       עושק במשפט העברי – ולהלן המקורות בנושא זה:
יבמות ק"ו, א, ד"ה רמ"א, חושן משפט, סימן קכ"ט, סעיף כ"ב בבא קמא קט"ז, א, ד"ה רמב"ם הלכות גזילה ואבידה, פרק י"ב, ז שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רס"ד, סעיף ז תוספות, בבא קמא קט"ז, ב, ד"ה שו"ת רדב"ז, חלק ו, סימן ב אלפים רע"ט שו"ת רדב"ז, חלק ג, סימן תקנ"ו רמ"א, חושן משפט, סימן קכ"ט, סעיף כ"ב ) בשאלה זו מתנגשים הערכים של קדושת גוף המת אל מול המצווה להציל חיים. בתורה מסופר על כך שהיה איש שחטא ועשו לו משפט וגזרו עליו גזר דין מוות ע"י תלייה על עץ.
ועל כך התורה אמרה: "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי, ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה".
פסוק זה מדבר על קדושת גוף האדם גם לאחר המוות, מדובר כאן על איסור הלנת המת או חלק מגופו ועל חובת קבורת המת מיד ביום המיתה. להלכה זו יש שתי סיבות המוסברות בפסוק: א) "כי קללת אלוהים תלוי" – האדם בעצם נברא בצלם אלוהים ולכן אם האדם נשאר תלוי זה מראה בעצם על זלזול בצלם אלוהים. ב) "ולא תטמא את אדמתך" – יש איסור לטמא את אדמת הארץ מכיוון שזו אדמת קודש ואלוהים נתן את הארץ לבני ישראל, ולכן חייבים לקבור את המת באותו היום בו הוא מת, מכאן אנו למדים על קדושת גוף האדם גם לאחר המוות. המשנה מתארת כיצד צריך לתלות את אותו אדם שמת בתלייה: תולים את הגופה, משתי ידיו כאשר הן קשורות, על גבי קורה שנוטה לכיוון הקיר ומורידים אותו מיד. תולים את האדם בנטייה לכיוון הקיר כדי שייגמרו לו כמה שפחות חבלות בגוף. נאמר שעושים זאת כך כי אסור להשאיר את האדם תלוי כל הלילה בכדי שלא תעבור על מצוות "לא תעשה", והמשנה מזכירה-