במסגרת עבודה זו אציג את המאבק המתמשך בשוק התרופות העולמי, בין חברות התרופות האתיות, שמייצרות תרופות מקור, לבין חברות התרופות הגנריות, שמחקות את אותן התרופות. מטרת העבודה הינה לבחון מבחינה פילוסופית, כלכלית וחברתית האם החברות הגנריות מפרות או שמא משמרות את האיזון העדין שקיים בשוק התרופות, בין הצורך להעניק זכויות בלעדיות ליוצרים ולממציאים כדי לתמרץ אותם, לבין האינטרסים החברתיים, הכלכלים והמשפטיים של הציבור הרחב.
תעשיית התרופות העולמית מאופיינת בשליטה כמעט מוחלטת של מדינות המערב המפותחות, אשר מייצרות תרופות בעבור כל יתר העולם.
תרופות אלו נחלקות לשני סוגים עיקריים: "תרופות מקור", המהוות תרופות חדשניות, אשר ייצורן מאופיין בתהליך ארוך ויקר של מחקר ופיתוח; ו"תרופות גנריות", המהוות תרופות חקייניות, המבוססות על תרופות המקור ועל כן עלותן ומשך פיתוחן קצרים בהרבה. לשם השוואה תהליך הפיתוח של "תרופת מקור" נמשך בין 10 ל-15 שנים ועלותו הממוצעת נעה בין 800 מיליון דולר ל-1200 מיליון דולר.
לעומתה, "תרופה גנרית" תהיה מוכנה לשיווק בתוך כשנתיים, לאחר השקעה של מיליוני דולרים ספורים בלבד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שתהליך הפיתוח של תרופה חדשה הוא תהליך הבנוי ממספר שלבים עוקבים, מסובכים ומורכבים בפני עצמם, הנידונים לא פעם לכישלון…
פער זה של זמן וכסף, הבא לידי ביטוי בתהליכים שצוינו לעיל, הוא שמזין את המאבק בין החברות האתיות לאלו הגנריות, מאבק הנסוב, בין היתר, סביב תחום הקניין הרוחני וגבולותיו. "קניין רוחני הוא שם כולל לסוגי הזכויות בנכסים הלא-מוחשיים שהם פרי יצירתו של אדם כגון יצירות, המצאות, עיצובים ומוניטין".
ההגנה הניתנת לנכס כזה, שאינו מוחשי, באמצעות זכויות הקניין הרוחני, חלה על היצירה האינטלקטואלית עצמה ולא על האובייקט הפיזי…
העבודה ללא מקורות