סמינר אור זמן וחוויה באומנו שם המרצה: עבודה סמינריונית אור זמן וחוויה באומנות בית המשפט העליון ירושלים אור= צדק חושך= אי צדק מגישה: ת.ז: תאריך הגשה: תוכן העניינים

2     מבוא                                                                                                    עמ'      3
פרק א' – ההיסטוריה של מבנה בית המשפט                                           5
פרק ב' – הבניין כתהליך- מהתחרות ועד להקמתו                                     8
פרק ג' – ההיררכיה במבנה                                                                          10          1-…השער הראשי                                                                            11
         
2 -..הסמטה הירושלמית                                                                 11
         
3 -..החלון הפנוראמי                                                                       11
          4-…הפירמידה                                                                                12
          5-…הספרייה                                                                                   13
         
6 -…המבואה                                                                                   14
          7-..האולמות                                                                                   15
         
8 -…המדורים                                                                                  15
          9-…חצר הקשתות                                                                          16
         
1 0-.הסמלים                                                                                    17
פרק ד' – האור ומשמעותו במבנה                                                                18
פרק ה' – האבן מול הקיר הלבן                                                                    20 סיכום                                                                                                              22        נספחים                                                                                                          23
ביבליוגרפיה                                                                                                   70
3   מבוא
בית-המשפט העליון הוא הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר במדינה. בבית-המשפט העליון מכהנים בדרך כלל 12 שופטים, אך לאחרונה הגיע מספרם ל-15. השופטים נבחרים בוועדה מיוחדת, שחברים בה גם שני חברי כנסת. בראש בית-המשפט העליון ומערכת השיפוט בכללה עומד נשיא בית-המשפט העליון, ולידו המשנה לנשיא. בית-המשפט דן בעניינים המובאים לפניו בהרכבים שונים של שלושה שופטים ויותר, על-פי העניין. הוא משמש בית-משפט לערעורים על פסקי-דין ועל החלטות אחרות של בתי-משפט מחוזיים, וכן על החלטות שיפוטיות ומעין-שיפוטיות שונות. על-פי עקרון התקדים, הלכותיו מחייבות את כל בתי-המשפט בישראל. בית-המשפט העליון מקיים דיון נוסף על החלטותיו שלו, אם נראה שמדובר בעניינים בעלי חשיבות מיוחדת, ויכול להורות על קיום משפט חוזר. בית-המשפט העליון משמש גם בית-משפט גבוה לצדק.
בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת, ומהווה את המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע (עד גיל 70), כשבראשם נשיאת בית המשפט העליון.
בנוסף, לעתים מכהנים בבית המשפט העליון מספר שופטים קטן במינוי זמני.
המבקרים המגיעים לבניין לביקור, מגיעים לקצה טיילת דורותי דה רוטשילד, המובילה לשער הכניסה לבניין. דרך הגישה היא ישירה וחזיתית, והמפתן המורחב מאפשר מעבר הדרגתי בין פנים וחוץ. החלק החיצוני של הבניין בנוי אבן מנוסרת, מסותתת וחלקה, שהיא אבן כמעט סטנדרטית בבנייה הירושלמית. לעומת זאת, החלק הפנימי עשוי לרוב אבן לא מעובדת, המעניקה למבנה אופי מיוחד. זוהי אבן נדירה יותר, המצויה רק במחצבות מסוימות, ותהליך כרייתה יקר יותר. היא נותנת אפקט של עוצמה וטבעיות, ומזכירה בין השאר את אבני הכותל.
בקצה גרם המדרגות, המסמל סמטת אבן ירושלמית אופיינית, נמצא חלון פנורמי גדול ממדים, אשר נועד לקשר את הבניין עם נוף ירושלים והסובב.
הנוף הקרוב הנשקף מהחלון הוא של קצה גן סאקר, ומרחוק נראה אזור נחלאות. נוף ירושלמי נאה לעין, של אדריכלות ללא אדריכלים, מעין קולאז' של אבן, ברזל ורעפים.
הזכוכית הפנורמית מודגשת על ידי עיטורי קוביות המזכירים את החושן של הכוהן הגדול בבית המקדש.
משנפרדים מן החלון הגדול עוברים בחלל הפירמידה, אל מבואה של אולמות המשפט. חלל הפירמידה שואב את השראתו מיד אבשלום. צורת הפירמידה הצרופה מתחדדת והולכת לקראת הקודקוד ומאפשרת את חדירתו של עמוד אור. זהו חלל סטאטי ורוגע המשמש כ"בית השער" של בית המשפט העליון. השימוש בפירמידה מבוסס על מוטיב קדום מירושלים (קבר בת פרעה, קברי המלכים וקבר יאסון ברחביה). הוא הפך בארכיטקטורה לסמל ההנצחה. בפירמידה שבבית המשפט נעשה שימוש בתהליך חמצון, דהיינו תהליך מזורז של התיישנות שהעניק לנחושת גון ירוק מעין פטינה של שנים – המשווה לו אופי עתיק ואצילי.
אולמות הספרייה שבסמוך נחשבים בין המבנים היותר מרשימים במכלול. הספרייה היא חזית מעגלית הנמתחת בהמשך לקשת שיוצר החלון הגדול, החובק את "בית השער". הספרייה – זיכרון למסורת המשפטית – אוצרת מסמכים בני מאות שנים, הנוגעים לעקרונות הצדק החברתי והמוסרי. מיקומה הבולט במפלס הקהל, והיחס המיוחד בינה לבין "בית השער", מהווים ביטוי למרכזיותם של עקרונות אלה ולתפקיד הייחודי של החוק והמשפט במסורת היהודית.

4   הבניין מורכב משלושה מפלסים. המפלס העליון מיועד לשופטים, מפלס הביניים לקהל והמפלס התחתון לנאשמים. השופטים יורדים אל האולמות בעוד שהנאשמים עולים אליהם. הרעיון הוא למנוע חיכוך בין השופטים לבין הקהל הרחב או הנאשמים. בבניין חמישה אולמות משפט, הבנויים במקביל. האולם המרכזי מיועד בדרך כלל לאותם משפטים המעוררים עניין ציבורי, ויש בו מקום נרחב יותר לקהל ולתקשורת.
לשכות השופטים מקיפות חצר אבן משני צדדיה. הן נמצאות קומה אחת מעל למפלס החצר, שבו נמצאות המנהלה והמזכירות של בית המשפט. כל לשכה נפתחת אל פאטיו, המשקיף מזרחה אל העיר, או מערבה אל ציר הכנסת. המעבר ההדרגתי מקירות האבן של החזית אל הלשכות הספונות מאחוריו, מאפשר לשופטים תנאים של שקט, התכנסות ובחינה עצמית. את בוהק השמש הירושלמית מפזרת הצמחייה הגדלה במרפסות הפנימיות השונות.
אולמות המשפט מופרדים מלשכות השופטים, על מנת להבחין היטב בין המקום המיועד למחשבה, לעיון ולכתיבה, המקום שבו שוקלים את הדין – לבין המקום שמיועד לדיון המשפטי הפומבי, המקום שבו הצדק נעשה ונראה. אולמות המשפט כמו נחצבו בתוך האדמה או הוקמו בגומחות טבעיות, וזאת כדי להדגיש את הקשר של העם אל אדמתו, וכן את התפיסה שלפיה אין להפריד בין מסורת ונוף.
הקירות הפנימיים של האולמות עשויים לבנים מטויחות, בניגוד לקירות החיצוניים העשויים אבן מסותתת. מאחר שכל אחד מאולמות המשפט הוא מבנה חופשי, האור הטבעי החודר מלמעלה בעוצמות שונות, מגיע לאולם לאחר שעבר בין קיר השלד לבין המעטפת הפנימית. בניגוד לאור הבוהק של החצר, האור בתוך אולמות המשפט הוא רך ומסונן. האור הבלתי ישיר שוטף את הקירות התומכים, ומעורר תחושה של כבוד ורגיעה.
החצר עשויה אבן ותעלת מים צרה חוצה אותה לאורך הציר המרכזי. זוהי חצר סגורה, ששלווה נסוכה עליה ורק רחש המים מפעם בה. האבן שנחצבה מן האדמה והשמיים המשתקפים במים, מציבים זה מול זה שני ניגודים: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף", כנאמר בתהילים (פרק, י"ב). החצר מזכירה מאוד את מוזיאון רוקפלר עם המעברים והקשתות. הארכיטקט ניסה לקשור את הבניין לאווירה הירושלמית על ידי שילוב אלמנטים מבניינים בולטים, והחצר היא דוגמה של חיקוי למוזיאון רוקפלר. הבריטים עצמם בנו את מוזיאון רוקפלר בסגנון המתרפק על זיכרונות נוצריים של ימי הביניים. כשליטי ירושלים הנוצריים הם ביקשו להדגיש שהם ממשיכים מסורת קודמת. הם גם שילבו אלמנטים מזרחיים אחרים. אלא שלהבדיל מרוקפלר, בית המשפט העליון מעצם טבעו אינו מיועד לקהל הרחב. ברוקפלר סוג האבן הכאילו עתיקה, הצמחייה ושרידי העתיקות מעניקים לבניין נופך היסטורי חם יותר. לעומת זאת, בבית המשפט החצר הפנימית "קרה" יותר ו"לא ידידותית", ועם זאת היא מקרינה הוד וחגיגיות, ומדגישה את חשיבות המבנה.