1 .      ארגונים חברתיים ומערכות ניתוח ארגונים חברתיים בפרט, ומערכות בכלל, הינו ניתוח מורכב ומעניין עד מאוד. לכן, קיימות גישות שונות לניתוח ארגונים חברתיים המושתתות על הנחות יסוד מתחומי ידע מגוונים:
הגישה המבנית תפקודית (סקטוריאלית-פונקציונאלית), גישת המנהל המדעי, הגישה של יחסי אנוש, הגישה של ניתוח קבלות החלטות, גישות ניאו מרקסיסטיות, גישת המערכות ועוד (גורי, אביקם וחן, 1991). בכדי להבין כיצד פועל ארגון עלינו תחילה להבין כי הארגון הינו יחידה שהוקמה לשם השגת מטרות ייחודיות. מטרת הארגון היא נושא מרכזי בארגון, לפיכך כדאי לבדוק מי מגדיר את מטרות הארגון על-פי הנסיבות המשתנות (אנוך, 2000). כל חייו אדם מצוי בארגונים שונים: לידתו בארגון בית החולים, בגילאי 5-6 שנים כניסתו לארגוני חובה (גן, בית-ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון) ולמסגרות ארגונים וולונטריים (כמו תנועות נוער). עם השלמת החינוך הפורמאלי, האדם מתחיל לעבוד בדרך כלל. הוא מצטרף לארגון פרטי או ציבורי. הארגונים הם אפוא מסימני ההיכר המובהקים של החברה המודרנית, המכונה לעתים "חברה של ארגונים" (אנוך, 2000). מרבית בני האדם קשורים ושותפים לפעולותיהם של ארגונים שונים בעת ובעונה אחת ועיקר זמנם ומרצם מופנים כלפי אותם הארגונים, אשר במחציתם ובאמצעותם מתנהלים חייהם כך שמעורבות זו משפיעה במידה רבה על זהותם ועל דמותם (סמואל, 1997).
אנוך (2000), טוענת כי העיקרון הרציונאלי הוא המנחה את פעולות הארגון הפורמאלי, ועל פי עיקרון זה נקבעים האמצעים להשגת מטרות הארגון. ואולם, מטרות הארגון עצמן אינן נקבעות תמיד על פי שיקולים רציונאליים, ולעתים הן נובעות מן הרצונות והשאיפות של פרטים או קבוצות. סמואל (1997) טוען, כי ארגונים היו קיימים במהלך כל ההיסטוריה האנושית אך במהלך המאות האחרונות הם הפכו לתופעה החודרת כמעט לכל תחומי החיים, הפרטיים והציבוריים.
לדבריו, הארגונים הינם מערכות חברתיות המפיקות מוצרים ושירותים. הם עושים זאת ע"י תהליכי חליפין עם סביבתם, הנעשים באופן תדיר. הארגונים מתפתחים לשם הפקה יעילה וזולה של תוצרים נדרשים. יכולתם לעשות כן הינה בזכות כושרם לנצל ביעילות מידע רב ומורכב. מידע זה מסייע לארגונים בקבלת החלטות ובפתרון בעיות. הוא מוסיף ואומר, כי ארגונים הם בראש ובראשונה יחידות יצרניות המפיקות באופן מחזורי מוצרים או שירותים בעלי ערך ותועלת לסביבה מסוימת. תוצרים אלה הם הבסיס לקיומם של ארגונים מכל סוג וגודל. מרגע שתוצריו של ארגון יהיו חסרי ערך ותועלת – יישמט הבסיס לקיומו של ארגון זה, ובמוקדם או במאוחר הוא יחדל להתקיים, אלא אם כן יוכל להפיק תוצרים אחרים שיש להם ביקוש. כלומר, ארגון צריך להיות קשוב לצרכיו, לשנות את תפקוד המערכות שבו ולהשתנות בכללותו בהתאם. מכאן עולה, שהארגונים הם מערכות שיוצרות מוצר כלכלי או חברתי כלשהו אשר יש לו דרישה וצורך.
אולסן (Olsen, in: Hoy & Miske, 1987) מגדיר ארגון חברתי כארגון בעל כמה רכיבים ייחודיים, ששלמותו עולה על סכום רכיביו.
הוא מובחן מהסביבה באמצעות גבול מוגדר. המערכת מתת-מערכות, רכיבים ותת-יחידות, המנהלים מערכת יחסים הדדית ביניהם. סנג'י (1995) מדגיש את ייחודיותם של כל רכיב ותת-יחידה בכך שהוא גורס כי הטבע אינו מורכב מחלקים בתוך שלם, אלא משלמים בתוך שלם. סביבת הארגון מוגדרת בדרך כלל ככל מה שנמצא מחוץ לארגון, אך להבדיל ממערכות פיזיות, המערכות החברתיות הן פתוחות. מכאן שהגבולות הם אמביוולנטיים והסביבה היא חודרנית (Hoy & Miske, 1987). על-פי סמואל (1997), הארגון והסביבה מייצגים שני צדדים של אותו מטבע, ולכן להם אין אפשרות להבין זה את זה. הארגונים נבדלים זה מזה במימד חשוב שהוא המקור ממנו הם שואבים את חידוש האנרגיה שלהם. רוב הארגונים מנצלים גם מקורות פנימיים וגם חיצוניים במידה זו או אחרת ותלותם גדולה מאוד בתוצאות החברתיות של תפוקתם לשם חידוש האנרגיה שלהם.
קיימים מצבים בהם קיים אי סדר בארגונים. כתוצאה מכושרן של מערכות פתוחות לייבא את האנרגיה הדרושה לקיומן ולתפקודן מהסביבה החיצונית, הן מאטות את תהליך הכיליון באמצעות תהליך נגדי של אנטרופיה שלילית, המאריך את תוחלת החיים שלהן. באופן דומה ארגונים מבטיחים לעצמם את המשאבים המזינים את תת-המערכות שלהם ומאפשרים להם לתקן שיבושים פנימיים, לחדש את חיוניותם של רכיבים מנוונים, לשפר את המבנה שלהם, להפעיל מנגנונים יעילים יותר ואפילו לאגור עתודות לצורך קיום המערכת כולה במצבי מחסור ומשבר (סמואל, 1997). כלומר, הארגונים שואפים לשמור על הסדר (היציבות) ולהגדילו (לצמוח). לפי החוק השני של תורת התרמודינאמיקה כל צורות הארגון נדונות להתפרקות. נטייתה של המערכת להתפוררות זו היא בלתי נמנעת (סמואל, 1997). בעקבות זאת, המערכות החברתיות שואפות ליציבות כדי להימנע ממצב של מוות. לפי כץ וקאהן (Katz & Kahn, 1978), מצב יציב זה נהפך בהמשך, ברמות המורכבות יותר, למצב השומר על אופייה של המערכת על-ידי צמיחה והתרחבות.
1 .1   מערכת חברתית המושג 'מערכת' זוכה לשימוש רב בימינו, אבל מן הראוי להבין אותו בהקשר החברתי בכלל ובהקשר הארגוני בפרט. בספרו של ינוב (1992), מוגדרת המערכת החברתית כסדרה של פעולות הקשורות זו בזו ומהוות יחד שלמות חברתית אחת.
המערכת נבדלת מהסביבה על ידי גבול מוגדר, ומרכיביה קשורים זה לזה באופן קבוע ויציב.
שרן, שחר ולוין (1998) מגדירים מערכת כשורה של יסודות בעלי זיקה זה לזה, שיש ביניהם פעולות גומלין במשך זמן ממושך. מדבריהם עולה שבכל המערכות בטבע ובחברה ישנן מערכות קטנות יותר, הכלולות בתוכן, ואילו הן עצמן כלולות במערכות מקיפות יותר, המהוות את סביבתן. המערכות מחליפות חומרים, אנרגיה ומידע עם הסביבה, כלומר, יש להן תשומות ותפוקות. על-פי סמואל (1997), חלקים שונים של המערכת הארגונית מסוגלים לפעול באופן עצמאי, למרות היותם רכיבים של מערכת אחת. כמו-כן, מערכת חברתית יכולה להיות יחידה בכל גודל שהוא, ולכן ישנה חשיבות רבה להגדרת הגבולות של היחידה לניתוח. סמואל מסביר את המושג 'מערכת' כקבוצה של פריטים- מוחשיים או מופשטים- המקיימים קשרי תלות הדדית בסדר פנימי מסוים ומשתלבים יחד לכדי מקשה אחת. המערכת היא צרוף של מרכיבים הנמצאים באינטראקציה בזמן, מקום וסביבה. האינטראקציה היא מוסדרת ולא מקרית ומזדמנת, היא מוסדרת בין האלמנטים, בתוך המרכיבים ועם הסביבה שמחוץ לה. קיים גבול בין המערכת לבין הסביבה החיצונית, וגבול זה מגדיר את המערכת ואת תת-היחידות שלה. …