שנה ב' כלכלה פוליטית
2 0% מהציון רפראט מול הכיתה על סוגיה נבחרת. 80% עבודה סופית.
2 7.10.03 שיעור 1
לא התקיים שיעור כיון שהיה במילואים.
29.10.03 שיעור 2
כלכלה פוליטית ביוון זה: ניהול הבית (כלכלה) וניהול התחום הציבורי (פוליטיקה) הכלכלן הפוליטי הראשון היה אדם סמית. לפניו היו 2 אסכולות כלכליות: המרקנטליסטים אשר האמינו שהעושר מקורו במסחר ובכמות הכסף והזהב שיש למדינה מסוימת (חשיבות הסוחרים). הפיזיוקרטים אשר האמינו שמקור העושר באדמה (חשיבות בעלי האדמה).
סמית הוא הראשון שמנסה לחשוב על כלכלה בצורה המאמצת דפוסים מדעיים (צורה סיסטמטית).
מקור העושר ע"פ סמית הוא בחלוקת תפקידים ועבודה בין האנשים בצורה היעילה ביותר (תעשייה וניהול). הוא הראשון שמנסה בצורה שיטתית לתפוס את היחסים בין כלכלה ומדינה, כלכלה ופוליטיקה.
מעין מעגל: חברה – פוליטיקה – כלכלה וחוזר חלילה.
בחברות הפרה-קפיטליסטיות לא הייתה חשיבות גדולה למעגל חברה כלכלה ומדינה.
הכלכלה הייתה בנויה על עבדות, בעל האדמות לקח את מרב התפוקה כאשר הייתה לו דאגה מינימאלית לעבד.
קיקרו: אידיאולוג רומאי, הגדיר את העבדים כחיות מדברות (דבר המצביע על ההתייחסות והניצול באותה התקופה). לא היה צורך בתיאוריה כי היה ברור שבעל האחוזה לוקח את התפוקה ומקיים בלבד את עבדיו. היה קשר ברור בין כוח לייחוס התוצרת.  גם בחברות הפיאודליות הצמית (עבד) הפריש אחוז למעבידו ואחוז לכנסיה. היה ברור כמה בדיוק הצמית לא מקבל. בין 10%-20% לוקח המעביד בהתאם לכוח וליכולת שלו. מערכת המיסוי הייתה פונקציה של הכוח (כיום הדוגמא הברורה לכך היא תשלום מס פרוטקשיין). אם כן גם פה הקשר בין כלכלה לכוח ברור.
בחברה הקפיטליסטית זה נעשה הרבה פחות ברור לעין.
כאן כבר אין עבדות אין צמיתים, אנשים חופשיים לעסוק בכל דבר. החיפוש אחר עבודה גורם לנדידה בעיקר מהכפר לעיר לצורך קשירת קשרים חיוניים לעבודה. הקשר בין עובד למעביד שונה מבעבר כי זה מבחירת הצמית ולא בכוח.
הצמית נותן את הכוח העבודה שלו והמעביד קונה זאת ממנו. לשני הצדדים יש את האפשרות לנתק מגע ולסיים את החוזה. בעיתות של חוסר ידיים עובדות ובתחומים מסוימים לעובד יש אפילו יכולת מיקוח. מתפתחת מדינה שהיא מנגנון עסקי שתלוי בכלכלה באופן פחות שקוף. בחברה הקפיטליסטית המדינה היא ניטרלית, היא קובעת את חוקי המשחק אך איננה מתערבת בעסקים בין העובד למעביד. כלומר בבסיס התפיסה יש הבדל בין מדינה לכלכלה. עניין השוק והסחר קיים כבר מתקופת האבן המתקדמת, המנגנון של השוק משתנה בחברה הקפיטליסטית – האנשים כבר יצרו למען סחר.
בעבר (פרה קפיטליסטי) היה תוצר לשימוש פרטי ומשפחתי ומה שנשאר יצא לשוק בכדי לסחור בו. בחברה הקפיטליסטית האדם החל לייצר בשביל לסחור בזה בשוק. (סמית טען שבטבע האדם ליצור לסחור) המשך ההתפתחות כבר היה שיפור התוצרת והתאמתה לסחר לפי היצע וביקוש. להבדיל מבעל האחוזה או האדון הפיאודלי השוק הוא מנגנון אנונימי ("היד הנעלמת של השוק" סמית). בשוק יש אוסף של מוכרים ואוסף של קונים והסחר מתנהל ע"פ מערכת חוקים וכללים שנקבעו (בשוק מונופולי יש מס' קונים ומוכר אחד). מילטון פרידמן יצא נגד הניסיון של מישהו לקבוע חוקים לכולם. הוא טוען שלכל אחד יש אוטונומיה פרטית להחליט על עיסוקו.
אם אדם מחליט שהוא פותח עסק לעשיית הטוב או שאנשים יבינו שהוא רמאי ויפסיקו ללכת אליו או שלא. גם אם 80% מהתוכניות בטלוויזיה הם זבל אין לתת למישהו להחליט מה טוב ומה לא. "מליון זבובים לא טועים – תאכל חרא".