בס"ד המחלקה ללימודי ארץ ישראל עבודה סמינריונית לקורס- מלחמת העצמאות
1 0-038-61
בנושא:
התיישבות בנגב בימי מלחמת השחרור קיבוץ גל-און.
תאריך הגשה: 18/2/2007
תוכן העיניינים:
מבוא
התיישבות ובטחון.
ההתיישבות בנגב במלחמת העצמאות.
רכישת קרקעות בין השנים 1943-1940. תוכניות התיישבות נוספות במלחמת השחרור.
מתוך תוכנית שלוש השנים.
בעיית מקור המים.
שלושת המצפים ואופיים                                             i.            בית אשל                                           ii.            גבולות                                         iii.            רביבים סיכום- האם הייתה ל"הגנה" תוכנית אסטרטגית להקמת אחת עשרה הנקודות?
גל-און                                             i.            המגויסים                                           ii.            בלילה דרך קדמה                                         iii.            על היחסים עם השכנים הערביים.
iv.            הקיבוץ בזמן המלחמה:
v.            השיירות                                         vi.            יעקוב נונרברג ז"ל                                       vii.            המצרים תוקפים את הקיבוץ                                     viii.            ההתקפה על באר המים                                         ix.            סיכום קיבוץ גל-און       x.            ארכיון.
מבוא:
התיישבות וביטחון:
כיצד התפתחה התפיסה המייחסת להתיישבות משמעות של אמצעי לקיום ביטחון, או התניית קיום הביטחון בקיומם של עוד ועוד ישובים. ניתן לומר כי הקשר החזק בין הקמת ישובים וביטחון החל מהצורך להגן על ישובים אלו, בתקופת ההתיישבות הציונית בארץ, קמו ארגונים- "השומר", ה"הגנה" על מנת לתת ביטחון לישובים החדשים, תוך התפתחותו של הישוב התפתח והתעצם גם כוח ההגנה העצמית שלו.
כינונו של כוח ההגנה העצמית, התנהל בתנאי מחתרת משום שלא ניתן לקיים כוח כזה בתוך הצבא הבריטי.
בשלב הראשון מטרת ההתיישבות "ציונית לאומית" הייתה: "כיבוש השממה הגיאוגרפית בחתירה ליצירת תשתית כלכלית, חברתית וטריטוריאלית לאומה היהודית המתחדשת בארץ ישראל". שתי שיטות רווחו, שיטת "כתם שמן" ושיטת "נעיצת הקנה". בדרך כלל העדיפו שת שיטת כתם  השמן, פירוש הדבר: יצירת גושי התיישבות יהודית ולא הקמת ישובים בודדים, לשם תחושת הביטחון וקיום הביטחון. עם זאת יש מתיישבים שהעדיפו את שיטת "נעיצת הקנה" בתקווה שזה יביא ל"כתם שמן" בעתיד.
יש טוענים כי היה תוכנית התיישבותית כבר בשלב מוקדם מאוד של הפעולה הציונית בארץ. לאחרונה טען הגיאוגרף רן אהרונסון כי לברון רוטשילד הייתה תוכנית התיישבות בארץ עוד לפני שהיה לנדיב הידוע שעזר למושבות. גם קבוצות מגשימות, כגון "השומר" ו"החלוץ", שהציבו לעצמן מטרות ההתיישבות אסטרטגיות היו מסוגלות להגשימם בעצמן אך לא היה ביכולתם להפוך אותם לתוכנית כוללת. לשם כך היה צורך ובכלים ארגוניים מתאימים, ביכולת התיישבותית וכנראה גם באיום שיהיה מספיק חמור דיו לסכן את סיכויי התפשטותו של הישוב היהודי בארץ.
מצב כזה אירע במחצית השנייה של שנות השלושים. ארגון ההגנה היה מפותח למדי, האוכלוסייה היהודית גדלה באופן ניכר ואימות אלים עם הערבים (ב- 1921 וכן ב-1929). הזרז העיקרי היה האיום שנבע ממאמציה של בריטניה למצוא פיתרון מדיני- טריטוריאלי לסכסוך בין היהודים לערבים (ועדת פיל), על ידי שלילת הזכות מן היהודים להתיישב בחלקים מסוימים של ארץ ישראל ולהקצותם לערבים. צרוף זה יצר לראשונה בתולדות ההתיישבות בארץ, "אסטרטגיה התיישבותית". למעשה  רצון ויוזמה להתיישבות יהודית בכדי ליצור רצף טריטוריאלי, לקראת הכרעה פוליטית- טריטוריאלית.             המבצע "חומה ומגדל" היה לאבן דרך במסלול תפקידיה של ההתיישבות בארץ, מכאן והילך תשמש ההתיישבות כאמצעי ראשון ועיקרי בכיבוש שטחים לשם הבטחת הנוכחות היהודית בהם. המצפים בנגב (1943), היאחזויות (1945) מבצע 11 הישובים (1946) – כך למעשה כל ישוב חדש שעלה לקרקע, הייתה זאת תרומה לביטחון האזור.             בתוכנית ובמעשים הייתה התיישבות החדשה אמצעי להשגת יעדים מדיניים וביטחוניים. המושגים "יישובי חדירה", "התיישבות כיבושית" וכד', מחזקים תפיסה זו.
תוכנית ההתיישבות של ה"הגנה" משנת 1943 (תוכנית רוכל לב) על אף שהייתה תוכנית מגרה בלבד, מהווה עדות לעצמתה של חשיבה זו.
בשנים 1947-1946 הגיע קצב ההתיישבות החדשה לשיא, שאף עלה על מבצע ההתיישבות "חומה ומגדל". גם בשנים אלו מהווה האיום בחלוקה מדינית של הארץ, זרז עיקרי להקמת ישובים (למשל בנגב) בד בבד עם מדיניות ה"ספר הלבן" של ממשלת בריטניה.
"ההתיישבות בראשיתה נועדה להיות תהליך אידיאלי, התפקיד הביטחוני של ההתיישבות נחשף ונזדקר רק…במרוצת התהליך ההתיישבותי המתגשם מפאת כורח התנאים והסכנות…" ההקמה של 11 נקודות בנגב הייתה תגובה התיישבותית- אסטרטגית של היישוב היהודי כנגד תוכניותיה של ועדת מוריסון- גריידי וכנגד המדיניות הבריטית מאז פרסום הספר הלבן ב- 1939 אל אף שמבצע התיישבות זה חיזק את נוכחותה של התנועה הציונית בנגב, לא היה בו כדי להבטיח סופית את הכללתו של איזור הדרומי בתחום המדינה היהודית המוצעת. משום כך המשיכו המוסדות הלאומיים לרכוש קרקע ולהתיישב בנגב בשנת 49, זאת בכדי לעבות את ההתיישבות הצעירה שזה עתה קמה.
החוקרים העוסקים עד כה בתהליך ההתיישבות בנגב תיארו את מבצע עליית 11 הנקודות כשיא במאבק התנועה הציונית על הנגב, עם פרסום התכנית פעל הישוב היהודי לסיכולה, בין היתר, על-ידי הרחבת ההתיישבות. אחד היעדים המרכזיים היה יישובו של הנגב, אשר נועד להינתק בתכנית הנזכרת מהישוב היהודי. הוחלט על מבצע רב היקף של העלאת נקודות ישוב חדשות בנגב. לתכנית היו שותפים כל הגורמים המיישבים : המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, קק"ל, חברת מקורות וה"הגנה". במקביל לתכנון אספקת המים הוחל בבחירת מקומות ההתיישבות. היות שמפעל המים חייב המתנה ממושכת, הוחלט להעלות את הישובים עוד לפני סיומו. לאחר סקרים ובדיקות סוכם להעלות בו זמנית 11 ישובים. היה זה המבצע ההתיישבותי הגדול ביותר שידעה הארץ עד לאותה תקופה. הידיעה על העומד להתרחש נמסרה לגופי התיישבות מכל הזרמים, שרובם כבר שהו במושבות כפלוגות עבודה, ומיעוטם עדיין כגרעיני נוער במסגרת הפלמ"ח. הוטל עליהם להתכונן מיד לעליה להתיישבות, ולהכין פלוגה בת
5 חברים וחמש חברות, שתהווה את חיל החלוץ לישובים החדשים. המבצע תוכנן בסודיות מרבית לבל יודע הדבר לבדווים ולשלטונות המנדט, שהיו עלולים לסכלו אחת השאלות שהצגתי בפני החברים הייתה האם הם בעצמם ידעו על תוכנית זו, אולם הם לא ידעו על כך ממש בסמוך למועד העלייה. לוי אשכול מטעם המוסדות הלאומיים ויוסף אבידר מטעם ה"הגנה" היו האחראים למבצע. המועד שנקבע היה מוצאי יום הכיפורים תש"ז, ה-6 באוקטובר 1916. לצורך המבצע גויס בעוד מועד כוח של כאלף לוחמים, עשרות רבות של משאיות, גדרות תיל, קירות וגגות להעברת הצריפים ומגדל עץ להעברת מיכלי המים. המבצע תוכנן במדוקדק. מטה המבצע על מפקדתו התמקם בניר עם, ולאבטחתו נשלחה מחלקת פלמ"ח מתוגברת. המתיישבים הגיעו תחילה לניר עם ושם פוזרו לפני הצום אל נקודות המוצא, שבהן היו מרוכזים כבר הציוד והאספקה.
המתיישבים התרכזו בישובים ותיקים וסמוכים ככל האפשר למקומות שנבחרו להתיישבות החדשה.             בעבודה זו אני יעסוק בהתיישבות וביטחון במלחמה, תכנונה וביצועה, אופי ההתיישבות, פעילות ציונית שהביאה לבסוף להכללתו של הנגב כחלק מהמדינה היהודית. תוך התמקדות בקיבוץ גל-און, שלאחר ביקור וסיור בקיבוץ, קצר הדף מלהכיל את כל סיפורי הגבורה וקוממיות המרשימים.