בס"ד המחלקה ללימודי ארץ ישראל עבודה סמינריונית לקורס- סוגיות בחברה היישובית: הציונית הדתית ומחנה הפועלים
1 0-818-61
בנושא:
גימנסיה הרצליה כמעצבת תרבות חדשה סוגיות בהיסטוריה של החינוך ב ארץ ישראל תאריך הגשה: 18/7/2007
תוכן העניינים:

1 )       סקירה היסטורית במערכת החינוך הארץ ישראלית והיהודית מאמצע המאה התשע עשרה עד לאמצע המאה העשרים.
2)       המעבר מחינוך פילנתרופי ולאומי אל 'שיטת הזרמים'.
3)       מלחמת השפות.
i)        שיקולי הצדדים ומניעיהם.
ii)      חשיבות מלחמת השפות להתפתחות מערכת החינוך בא"י.
4)       ניתוח דבריו של שר החינוך בראשית המדינה לעניין מדיניות חינוכית ראויה לעתיד – השר וההוגה  בן ציון דינור.
i)        הבעיה והפתרון 5)       הגימנסיה הרצלייה-השקפה כללית והרקע להקמת מוסד זה.
6)       פתיחת הגימנסיה העברית הראשונה- שנת הקמה, מרכז חינוך ותרבות.
7)       דיוקן המוסד – מערכת השעות, חידוש במערכת החינוך.
8)       מלחמת התנ"ך:
i)        סקירה על רפורמות בהוראת המקרא בימי ההשכלה. ii)      הוויכוח על הוראת התנ"ך בגימנסיה.
iii)    תגובות על הקמת המוסד – הרב קוק.
9)       אידיאולוגיה, הגשמה וציונות:
i)        הגשמת הציונות על ידי הגימנסיה.
ii)      הגימנסיה כמעצבת תרבות חדשה.
iii)    מהו המסר הכפול, גישת המורים – מעורבות התלמידים והצטרפות התלמידים להגנה.
10)   סיכום.
סקירה היסטורית במערכת החינוך הארץ ישראלית והיהודית מאמצע המאה התשע עשרה עד לאמצע המאה העשרים.
            עלילת דמשק הגיעה לאירופה ב 1840, וזעזעה את יהדות מערב אירופה שחששה מפגיעה באמנציפציה.
החל לחץ של יהודי אירופה על יהדות המזרח לשינוי מערכת החינוך שלה, לקבלת לפחות מעט סממני חינוך משכילי בסגנון המערב אירופאי יהודי, לראשונה התגלתה סולידאריות יהודית חוצה יבשות.
 החלו מסעות פילנטרופיה ו'רגנרציה', אנשים כמו מונטיפיורי וכרמייה שרצו והאמינו ב– לימוד שפות חול בנוסף ללשון הקודש, חינוך לפרודוקטוביציה, סוציאליזציה של היהודים גם בממלכה העותמנית אל העולם שסביב להם.
מצד יהדות המערב היה חשש מייחוס 'פיגור' יהדות המזרח אליהם (עקב אנטישמיות כתוצאה מעלילת דמשק) ויצירת תדמית שלילית עקב כך. חברות פילנטרופיות רבות שימשו בנוסף ככלי להפצת האמפריאליזם התרבותי הארופאי במזרח.
            הם ניסו ליצור שינויים אלו על ידי התניית הקמת בתי ספר מצידם בכך שבבתי ספר אלו יוכנסו מעט לימודי חול, לימודי מלאכה ושפה זרה, בניגוד לבתי הספר המסורתיים היהודיים שעסקו כמעט אך ורק בלימודי קודש החלו לקום מספר בתי ספר שכללו לימודי חול, חלקם נכשלו.
 ב 1855 הוקם בא"י  ביה"ס 'למל' בתמיכה אוסטרית. הציבור הדתי בירושלים התנגד ללימודי החול שבו. החלה תסיסה בקרב כלל הישוב הישן בא"י.
חברת כי"ח (צרפת) היתה זו שיצרה את השינוי המשמעותי. לכי"ח היה בסיס כלכלי איתן ולכן יכלה לשרוד במקום בו האחרים כשלו.
 ב-1881, פרעות ביהודי רוסיה. וב-1882, החלה עלייה לאומית ראשונה לא"י (ביל"ו, עלייה ראשונה). ב1893 הקים בלקינד ('חיבת ציון') את ביה"ס הלאומי הראשון ביפו. החלו ניצני חינוך לאומי במושבות.
היתה זו עדיין מערכת ספונטאנית ללא הכוונה רעיונית של ממש 'מלמעלה'. הדגש עדיין לא היה על לימוד עברית.
עם תחילת המאה העשרים המצב בתחום החינוך הפילנטרופי ביישוב עמד על: חברת 'עזרה' (גרמניה) כללה ארבעים אחוזים מהתלמידים, כי"ח (צרפת) שלושים אחוזים, השאר במוסדות פילנתרופים אחרים או בחינוך 'הישן' ומעט בחינוך הלאומי.
 לקראת 1913 החל וויכוח לגבי שפת הלימוד שהפך לוויכוח פוליטי האם השליטה בחינוך ביישוב צריכה להיות לאומית או משכילית-פילנטרופית.
וויכוח זה התחדד במלחמת השפות (1913) על רקע הקמת הטכניקום בחיפה ('עזרה') והתניית סיוע כלכלי ציוני למוסד בהענות ללחץ המצדדים בלימוד עברית בו.
הוויכוח גרר חלקים ניכרים ביישוב, לגבי שפת הלימוד, ובפועל – האוריינטציה הפוליטית של מערכת החינוך בא"י, כמוקד תרבותי לאומי מול רצון בזיקה למערב 'המשכיל'.
  מלחה"ע הראשונה (1914) השתיקה זמנית עימות זה. 1917 – הצהרת בלפור, חידוד רעיונות לאומיים, והתעוררות לאומית בא"י. לאחר המלחמה החלו בהקמת מוסדות גבוהים לאומיים, השינוי המשמעותי מעבר הכח אל ההסתדרות הציונית, תקצוב המערכת על ידי גופים ציוניים (גם עקב קושי בפילנטרופיה אירופאית לאחר מלחה"ע הראשונה, מול המשך סיוע מארה"ב לציוניים עד לכניסתה למלחמה) ולכן התחיל דגש פוליטי ופחות פדגוגי מקצועי במערכת. הדגש הפוליטי גרר גם מעבר של קווי המחלוקת הפוליטיים בהנהגה הציונית אל מערכת החינוך ביישוב. (1919 ועידת לונדון, תחילת מתן אוטונומיה מסוימת לחינוך הציוני דתי).
1920 –
1 953 – שיטת הזרמים. גברה חלוקת מערכת החינוך הציונית בא"י לשלושה זרמים עיקריים , פוליטיים: העובדים , הדתי ('המזרחי') והכללי-אזרחי-מרכזי.
ב1953 נחקק 'חוק חינוך ממלכתי' נוצר אגף ממלכתי וממלכתי דתי ובוטל חינוך הזרמים (בן גוריון ודינור תמכו בממלכתיות דרך החינוך ) ובעקבותיו יצאו תכנית לימוד ממלכתית וממלכתית דתית.