המושג תרבות משמש בשני מובנים עיקריים. באופן הסימביוטי – סוציולוגי כאוסף מקיף של סימנים מוסכמים ומקובלים בחברה, הכולל את כל התופעות המתרחשות באותה חברה.
הפירוש האחר למונח, הוא אוסף נכסי הרוח של החברה, יצירות ספרות, אמנות וכו… זוהי אותו הסבר הנותן לחברה את ההתנהגויות הנכונות והרצויות. התיאטרון הוא אחד מנכסי הרוח התרבותיים של החברה. התיאטרון אינו משקף מציאות כהווייתה, אך "מעצב אותה במענה לצרכים מסוימים של קבוצות בחברה".
התיאטרון מאפשר לחשוף ולגעת בבעיות חברתיות, להעצים אותן ולעורר ביקורות ציבוריות.
אחד מסימניה המובהקים של הדמוקרטיה הוא חופש דיבור ויצירה. התיאטרון ואומנויות הבמה מהווים כלים לביטוי חופש זה ומאפשרים לכותבים ויוצרים להביע אמירות מסוימות על תופעות, בעיות ומציאות חברתית המתרחשות במדינה.
אחת מהבעיות המרכזיות העומדות בהוויתה של החברה הישראלית היא "הבעיה הערבית". השסע העמוק שבין הרב היהודי במדינה ובין המיעוט הערבי שאליו היתוספה גם  "הבעיה הפלשתינית". מצד אחד ערביי ישראל, מיעוט שנכפה עליו לחיות במדינה יהודית שנחשד באי – לויאליות למדינה וסמליה, למרות שבפועל אין הדבר כך. יחסי הרוב היהודי עם המיעוט הערבי במדינת ישראל ועם המדינה עצמה הם נושא סבוך וכאוב בדרך כלל. ההתייחסות ליחסים אלו בלשון רבים או סטראוטיפי גם הוא בעייתי ויש הטוענים  שאין לדבר בהכללות ובמקום לדבר על ה"מיעוט" או ה"רוב" יש לדבר על בני אדם, יחידים או פרטים. הדיבור על קבוצה כלשהי העשויה כמיקשה אחת רק מעצים את הבעיה ומעמיק את השסע.
ההתייחסות לנושא השנוי במחלוקת והויכוח הציבורי  אינם פוסחים גם על התרבות בישראל בכלל ובתאטרון הישראלי בפרט. כתיבת מחזות והעלאת הצגות העוסקות בנושאים אלו נתנו ליוצרים הזדמנויות לגעת ולחשוף אירועים ומצבים מעוררי מחלוקת. במחזאות המקורית ישראלית הועלו דמויות ערביות ונכתבו טקסטים הנוגעים לנושא. בן היתר, הוצגו דמויות ערביות  גם כסטראוטיפים טיפוסיים וגם כדמויות   ריאליסטיות.
מטרת  עבודה זו היא לבדוק האם תורם התיאטרון הישראלי ליצירת סטראוטיפ ערבי טיפוסי שיש בו מן   האפשרות לקבע ולהנציח את מעמדו של הערבי הישראלי והפלשתיני כמיעוט עוין ופגיע במדינה ולשמר את הפער והשסע בין "אנחנו" – הרב היהודי ובין "הם" המיעוט  ערבי יחד עם בחינת דמותם של הערבים בתיאטרון בארץ כפי שמוצגים מאז תחילת מאה זו.
שאלת המחקר היא אם כן: מה קשר בין התיאטרון המקורי – ישראלי בשנים 2009 – 2000 ובין  הפער בין המיעוט הערבי לרב היהודי?
השערות המחקר הן:
1. בתיאטרון הישראלי מוצג הערבי כדמות טיפוסית  סטראוטיפית.
2. מתקיים קשר חיובי בין התיאטרון לשסע היהודי ערבי.
3. התיאטרון מהווה כלי תעמולתי כנגד ערביי ישראל וערביי הגדה.
ראשי פרקים
1 .
מבוא.    2 – 3.

2 . ערביי ישראל כקבוצת מיעוט בישראל – רקע.      3 – 6.
3. התיאטרון ככלי תקשורת.    
6 – 9.
4. הסטריאוטיפ והשפעותיו על יצירת עמדות.     9 – 12.
5. דמות הערבי בתיאטרון הישראלי (סקירה היסטורית   2000 –  1948).     12 – 15.
6. סקירת הרפרטואר "הערבי" בתיאטרון בעשור האחרון.   
1 2 – 18.
7. דיון.     18 – 20.
8. סיכום ומסקנות.     20 – 22.
9. מקורות.     23 – 24.