המונח תוקפנות מפורש בכיוונים ובדרכים שונות . ביטויי התוקפנות , לרוב גלויים מעל לפני השטח ומובעים באופנים אגרסיביים , פיזיים  – סוג התנהגות המשויכת לבנים. אך התוקפנות באה לידי ביטוי גם בדרך אחרת , באופן סמוי ומתוחכם. סוג תוקפנות זו מתאר לרוב התנהגות בנות , כאשר האחרונות מעונינות לבטא את כעסן מבלי שיחרגו מהנורמות החברתיות המצופות מהן. התוקפנות הסמויה כשמה כן היא , חלה מתחת לפני השטח ומתבטאת בלחישות , רכילויות , שמועות , מבטים ,חרמות וכיו"ב .
עבודה זו בוחנת את ביטויי והשפעת התוקפנות הסמויה דרך עיני המערכת הבית ספרית ,כאשר אוכלוסיית המחקר מורכבת ממספר מחנכות כיתה שנחשפו לנושא התוקפנות הסמויה והשפעתה בשאלון מקדים , ולאורו תיראו את המצב בבית סיפרן על פי ראות עיניהן בראיון אישי . הממצאים הראו כי השערות המחקר אוששו : ראשית , רמת ביטויי התוקפנות הגלויה והסמויה בבתי הספר מצויים ברמה שווה , אך המודעות והתגובה למצב אינן שוות. שנית , לאחר חשיפת גורמי הפיקוח , ובניהן המורות , לנושא התוקפנות הסמויה , תגובתם משתנה והם רואים את הנושא בחומרה יתרה.