תופעת התהליך המקביל בהדרכה הנה אחת הדוגמאות שבהם קשורים המדריך והמודרך זה אל זה בקשר בין אישי של השפעה הדדית וסימולטנית. ההדרכה הנה סיטואציה לימודית מורכבת ומיוחדת הן בשל אופי החומר הנלמד בה והן בשל הקשר הבין אישי בין המדריך למודרך. אין היא יכולה להיות דידקטית בלבד גם אם זו מטרתה. במהלך ההדרכה פועלים גורמים דינמיים בעלי פוטנציאל חיובי או שלילי שיש להתייחס אליהם (בן יהודה וניר, 1996).
המפגש האינטנסיבי בין המדריך למודרך הינו גורם אמוציונאלי בעל עוצמה רבה.  גורם זה אינו משתייך לצד אחד בלבד, אלא נוגע גם במדריך.
במפגש ההדרכה מגיע כל אחד בתפקיד משלו וב"כובע" ייחודי לו: המדריך אמור לספק למודרך את ההדרכה ובמקרים רבים את המטופל. המודרך אמור לקבל ייעוץ והכוון ובו זמנית הוא גם מטפל בעצמו, ונותן למטופל שלו ייעוץ והכוון (בן יהודה וניר, 1996).
בהדרכה באים לידי ביטוי ישיר או עקיף רגשות ועמדות של המודרך כלפי המדריך וכלפי המטופל, ורגשות ועמדות המדריך כלפי המודרך ואופן עבודתו. עוצמת הרגשות המתעוררת בהדרכה מחד, והדמיון בין מצב המודרך לבין מצב המטופל שלו מאידך, אינם מאפשרים להתמקד בקשר בין המודרך למדריך מבלי לראות קשר זה כחלק ממערך שלם המורכב משתי מערכות יחסים מקבילים: מערכת יחסי מדריך-מודרך, ומערכת יחסי מטפל-מטופל. המפגש יוצר קשיים בתקשורת ובהתפתחות הקשר.  קשיים אמוציונאליים עלולים להוביל לתסכול של כל המעורבים. המדריך, המודרך והמטופל מגיעים עם מערכת ציפיות ונוצר משולש של יחסים. המדריך מגיע לתחילת קשר ההדרכה עם רצון רב לעזור למודרך לגדול ולהתפתח לאיש מקצוע. המודרך מגיע עם מערך ציפיות לקבל שילוב של תיאוריה עם עבודת שטח, כולל תוספת ידע וטכניקות התערבות. המטופל נכנס לקשר מתוך תקווה אישית ומערכתית שיטפלו בו באופן אינטנסיבי והבעיות תיפתרנה מהר ככל שניתן.
לסיכום, נושא התהליך המקביל בהדרכה הינו מרכזי ומשמעותי בעבודתנו כמדריכים בלשכה לשירותי רווחה. יחד עם זאת, דומה שהשימוש המוטעה במושגים הקשורים בתהליך המקביל והפרשנות השונה הניתנת להם, אינה מאפשרת יישום נכון של התיאוריה בעבודה השוטפת. בעבודתנו זו ננסה להקיף את המושגים התיאורטיים המצויים בספרות המתארים את הגישות השונות הקשורות לנושא ונבדוק את היישום שלו בפועל במסגרת ההדרכה.