סמינריון בנושא הבניית הזהות הלאומית והגדרת האחר בסיקור מקרה ההתנתקות בעיתונות

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 7417
מספר מקורות 32

תקציר העבודה

תוכן עניינים
                                                                                                         עמודים פרק א- מבוא                                                                             2-1
פרק ב- רקע תיאורטי                                                                 8-3
פרק ג- החלפת האחר החיצוני לאחר הפנימי                                 10-9
פרק ד- קווים לדמותו של האחר הפנימי                                       13-11
פרק ה- בידול האחר באמצעות המיתוסים                                                17-14
פרק ו – האחר וההבניה הכפולה                                                             21-18
פרק ז – סיכום                                                                          23-22
פרק ח- רשימה ביבליוגרפית                                                       26-24                                                                            פרק א' :  מבוא
בדצמבר 2003 הכריז ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בנאום בכנס הרצליה, על 'תכנית ההתנתקות' שתכליתה יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה ופינוי כל היישובים הישראליים ברצועת עזה וארבעה יישובים נוספים בצפון השומרון. מרגע מתן ההודעה ועד אוגוסט 2005, זמן מימוש התכנית, עברו
2 0 חודשים. תקופה זו הייתה מן הדרמטיות ביותר בהיסטוריה הסוערת ממילא של מדינת ישראל. תכנית ההתנתקות שינתה באחת את אבן היסוד של המדיניות הישראלית, פינוי יישובים ישראליים משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה (להלן: יש"ע). טענתה של מועצת יש"ע היא שוויתור מסוג זה עלול לפגוע בעצם האחיזה והריבונות הישראלית על הארץ, כיוון שיש בו הכרה תקדימית  בזכות הפלסטינית, ולו חלקית, על הארץ. לצד זאת, הסביר אריאל שרון כי תוכנית ההתנתקות נועדה ולו רק על מנת להעניק מקסימום ביטחון לישראלים וליצור מינימום חיכוך בין הישראלים לפלסטינים. על אף מחאתם של מתנגדי הפינוי, תוכנית ההתנתקות החלה ב- 15
באוגוסט 2005, והושלמה בתוך שמונה ימים. הטיעון המרכזי בעבודה בא להראות כי העיתונות הישראלית, בתפקידה כיוצרת את זהות הקולקטיב הלאומי היטיבה להגדיר את המתנחלים כאחר על ידי הצגתם כפורעי חוק המאיימים על כללי הדמוקרטיה. בהתאם לכך, המתנחל כ"אחר" האיר את הזהות של ה"אני" הלאומי שבנתה האליטה, המאופיין כשומר החוק, תומך בדרכי שלום ונענה לכללי הדמוקרטיה. כמו כן, החיילים, שהיוו זרוע שלטונית נתפסו כגיבורים, שניתן לסמוך עליהם, לעומת המתנחלים שהוצגו לרוב כאלימים וכלא אמינים. בהמשך העבודה, נביא לידי ביטוי את ההבניה הכפולה אתה התמודדו המתנחלים באשר להגדרת זהותם הקולקטיבית. זאת שכן,  מחד גיסא, מיעוט זה הגדיר עצמו כאליטה חלוצית של פעולת ההתיישבות החש נבגד מהשלטון ומהעם, ומאידך גיסא, המתנחלים חשו בדיסוננס כאשר הם ראו עצמם כחלק בלתי נפרד מהקולקטיב הלאומי.
בנוסף, נציג בעבודה את האופן שבו חלק מהמתנחלים הגדירו עצמם כמיעוט תוך שימוש במיתוסים, ובכך בחרו להבדל מהקולקטיב, כאשר דרך פעולה זו תרמה רבות לאליטה העיתונאית להגדירם כ'אחר' וכאויב הפנימי של הקולקטיב הלאומי. כמו כן, עבודה זו תעסוק בניתוח ופרשנות מקרה ההתנתקות כפי שסוקר בעיתונות החילונית. לרבות, הצגת הדרכים אשר באמצעותם הבנתה ועיצבה האליטה העיתונאית, החילונית של הזרם המרכזי בישראל את הזהות הלאומית הישראלית, תוך הגדרת האחר שלה. כל זאת באמצעות ניתוח  הטקסטים של העורכים ומיטב הכתבים והפרשנים אשר הבנו את זהות האחר, על ידי  הגדרה והצגה בפירוט רב את מאפייניהם האישיים של ה"מתנחל", ובכך באמצעות ההנגדה להם – חידדו את הדימוי העצמי של הקולקטיב הלאומי. חשיבות הנושא בהישען על ספרות אקדמית, הנו בהעלאת הסוגיה של הנחיצות בהגדרת האחר במצבי משבר, כדוגמת ההתנתקות, תוך התייחסות למאפייניו של המתנחל וערכיו כשליליים, כאלימים וכלא דמוקרטיים, וזאת על מנת להבנות את הזהות הלאומית הקולקטיבית במדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.
מטרת המחקר מטרת המחקר היא לתאר, לבחון ולנתח כיצד האליטה העיתונאית בנתה ועיצבה את הזהות הלאומית תוך הגדרת המתנחלים כאחר לקולקטיב הלאומי.
שאלות המחקר העבודה שלפנינו תדון בשתי שאלות מרכזיות:
כיצד אירוע ההתנתקות סייע לאליטה העיתונאית בהגדרתה את המתנחלים כאחר ועל ידי כך הגדירה ועיצבה את הזהות הלאומית?
כיצד בנו המתנחלים את עצמם כמיעוט וכזהות מובחנת מהקולקטיב במהלך ההתנתקות?                                                              שיטת המחקר שיטת המחקר הנה ניתוח תוכן איכותי של עיתונות חילונית – הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב לצד עיתונות דתית ציונית – הצופה, מקור ראשון ונקודה,  תוך התבססות על ספרים אקדמיים בנושא. העבודה תתמקד בניתוח הכתבות הן בעיתונות החילונית והן בעיתונות הדתית בתקופת ההתנתקות, ותציג פרשנות מעמיקה ומקיפה בבחינת האופן בו נטתה העיתונות החילונית (להלן: האליטה העיתונאית) להציג ולהגדיר את המתנחלים כאחר. ברמת הניתוח, נתחקה אחר מגמת הסיקור והפרשנויות השונות בין אם הוצגו בכותרות ראשיות בעמודים הראשונים ובין אם נדחקו אל שולי הסיקור, וכן נבדוק האם המתנחלים זכו לייצוג הולם בתקשורת, מבחינת היקף הסיקור ומבחינת תכניו. יתרה מזו, נביא לידי ביטוי את האופן שבו העיתונות הדתית היטיבה להציג את יחסם של המתנחלים כלפי מוסדות השלטון, כוחות המשטרה והצבא וכלפי העם כולו. על ידי כך, נמחיש כיצד בנתה האליטה העיתונאית את הקולקטיב הלאומי- "אני" כתוצאה מהגדרתה את ה"אחר"- המתנחלים.
בהמשך, נבקש לבדוק האם חל שינוי בעמדותיה של האליטה העיתונאית כלפי המתנחלים לאחר תקופת ההתנתקות.