חשיבותה של ארץ ישראל

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 12405
מספר מקורות 22

תקציר העבודה

חשיבותה של ארץ ישראל ביהדות ובאסלאם תאריך הגשה :12,אפריל, 2010.
     תוכן עניינים מבוא. 3
פרק א'- ארץ האבות. 3
פרק ב' : כיבוש הארץ. 3
פרק ג'-מעלותיה של א"י 3
פרק ד' קדושת ארץ ישראל. 3
פרק ה' מצוות התלויות בארץ. 3
פרק ו' ארץ ישראל עפ"י  הקוראן 3
סכום.. 3
ביבילוגרפיה. 3
תקציר מקומות קדושים" היו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מן ההוויה הדתית. אחד מן המפורסמים שבהם היא העיר ירושלים ובתוכה המשטח הטרפזי מוקף החומה המצוי במזרחה של העיר העתיקה בירושלים והמכונה בעברית "הר הבית". עד ימינו, כמה דתות, ובמיוחד היהדות והאסלאם, מגדירות את "הר הבית" כאתר "קדוש", אך מעמדו של מתחם "הר הבית" וירושלים חרג זה מכבר מתחומה ה"צר" של הדת והוא הפך במרוצת השנים לסמל לאומי, תרבותי ופוליטי, שנתקבע בנדבכי היסוד של האתוס היהודי-ציוני והערבי-מוסלמי כאחד.
ביהדות נבנה ב"הר הבית" המקדש הראשון ע"י שלמה המלך ומתוארך אי שם לראשית האלף הראשון לפנה"ס, והמקדש השני שראשיתו בימי שיבת ציון, במחצית השנייה של המאה השישית לפנה"ס, וסופו שהוחרב בידי הרומים בשנת 70 לסה"נ. ירושלים הייתה הבירה הפוליטית הלא מעורערת של העם היהודי בימי "בית שני" ואילו המקדש שבעיר השלים את הממד "הדתי". על פי גישה זו, ירושלים והמקדש שבמרכזה הם המקום שבו השמים והארץ נפגשים ושבו ראוי האדם יותר מכל מקום אחר לעבוד את אלוהיו. ב"קוראן", נראה שאין ירושלים נזכרת (אף שרוב המפרשים המוסלמים וגם חלק מהחוקרים נוטים לראות בפסוק הראשון בסורה י"ז רמז לירושלים), אך קדושת ארץ ישראל כן מוזכרת ועל-פיה ארץ ישראל ניתנה ע"י אללה (סורה 21 5,), וכיוון התפילה הקדום שהיה מכוון כלפי ירושלים חיזק דעה זו. זמן קצר לאחר מות הנביא בשנת 632 לסה"נ, כאשר החל האסלאם "לפרוץ" לכל עבר, נכבשה גם העיר ירושלים (בשנת 638 לסה"נ).
בעבודה זו אתמקד בדת היהודית ובדת המוסלמית וביחסן לארץ ישראל, למצוות הקשורות לארץ ישראל,  בירושלים והר הבית. המצווה הראשונה, שבה נצטווה היהודי הראשון, אברהם אבינו, הייתה ללכת לארץ ישראל, שנאמר (בראשית יב, א):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", כי דווקא בה יוכל עם ישראל לגלות בשלמות את דבר ה' לעולם, שנאמר (בראשית יב, ב-ג): "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". וזהו שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית יג, טו-יז):
"כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם… קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (וכן שם טו, ז; יז, ח). ליצחק אבינו הייתה מעלה מיוחדת. הוא אמנם לא זכה לעלות לארץ כאביו, אבל זכותו הגדולה שהוא נולד בארץ, והיה היהודי הראשון שנימול ביום השמיני, ועל כן כולו קודש, והדבר בא לידי ביטוי בכך שנעקד על גבי המזבח כעולה תמימה. ולכן ניתנה לו הוראה מיוחדת, להישאר בארץ למרות הרעב. וכמו שנאמר (בראשית כו, ב-ג): "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ…" חייו של יעקב אבינו היו מסובכים יותר, הוא התמודד עם אח רשע, נאלץ לברוח מהארץ, אולם דווקא מתוך הסיבוכים למדנו עד כמה הקשר של ישראל לארץ עמוק ונצחי. כבר בשעה שברח מעשו אחיו, אמר לו ה' בחלום הלילה, לאחר מראות הסולם (בראשית כח, יג-טו): "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת…" (וכן שם לה, יב; מו, ד). בסוף ימיו נאלץ יעקב אבינו לרדת מצרימה, אל בנו יוסף, שנעשה שליט ומשנה למלך. כשהרגיש שימיו קרבים למות, קרא לבנו יוסף, וביקש ממנו שלא יקבור אותו במצרים. ואף שיוסף יכול היה לדאוג לו לקבורה מכובדת מאוד במצרים, ביקש יעקב שיחזירוהו לארץ לקברי אבותיו שבמערת המכפלה. וכל כך דאג על זה, עד שדרש מיוסף להישבע לו על כך. ולא נחה דעתו עד שחזר ודיבר על כך בהרחבה עם כל בניו. ובסיימו לדבר על מערת המכפלה וקברי אבותיו גווע יעקב אבינו ונאסף אל עמיו. וכך יצא שלאחר פטירתו הלכו כל בניו במסע רגלי ממושך למערת המכפלה שבחברון, ובמשך הדרך הארוכה הפנימו בקרבם את התודעה, כי ארץ מולדתם היא ארץ ישראל, ואליה ישובו אחר שיסתיימו ימי הגלות שנגזרו עליהם במצרים (בראשית מז, כט-לא; מח, כא; מט, כט-לב). המורשת הזו שהונחלה לבני ישראל מהאבות, נותרה בלבבותיהם של בני ישראל במצרים.
ולמרות העבדות הקשה שעבדו במצרים, ידעו תמיד כי יום יבוא, וה' אלוהי אבותיהם יפקוד אותם ויחזירם אל הארץ אשר נשבע להם. ואכן כל תכלית יציאת מצרים הייתה לחזור לארץ ישראל ולגלות בה את דבר ה', שנאמר (שמות ו, ח): "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (וכן שם יג, ה; יג, יא). ומאז ועד ימינו עוברת אותה אהבת ארץ ישראל לבני העם היהודי. באסלאם בניגוד ליהדות שארץ ישראל תופסת מקום מרכזי וחשוב. בקוראן ירושלים אינה מופיעה אף לא פעם אחת.  כיצד הפכה ארץ ישראל להיות רכוש עם ישראל  ?  ומניין שאין ישמעאל בכלל "לזרעך נתתי את הארץ , ? מה בין הקדושה הראשונה לקדושה והשנייה ? מה הן מעלותיה של ארץ ישראל ? ובאילו מצוות מתחייבים הדרים בארץ ישראל  על פי תורת ישראל ? על שאלות אילו ועוד נענה בעזרת ה' בעבודה שלפנינו.
בפרק א' אסקור כיצד ארץ האבות מוצגת במקרא ובמקורות חז"ל,  בפרק ב' ארחיב בנושא מצוות כיבוש הארץ. בפרק ג' אפרט מהן מעלותיה של ארץ ישראל על-פי היהדות, בפרק ד' – אסקור מהי קדושת ארץ ישראל  בפרק ה' אציג מהן המצוות התלויות בארץ על-פי היהדות. ומה חז"ל אומרים בנושא זה. בפרק ו' אציג כיצד נתפסת ארץ ישראל בעיני האסלאם.