החוג למקרא סצנת דפוס הנישואים במקרא –                עבודת סמינריון   תאריך הגשה:  8/2009
תוכן עניינים:
פרק ראשון:
מבוא –עמ'
3 -5
פרק שני: סצנות הנישואין של ארבע זוגות במקרא -…עמ' 6- 17
סצנת הנישואים של יצחק ורבקה (בראשית כ"ד 50-2) -עמ' 6 -7
סצנת הנישואים של יעקב ורחל (בראשית כ"ט 18-1) -…עמ' 8 -9
הדומה והשונה בין שני הסיפורים ..עמ'
1 0-12
סצנת הנישואים משה וציפורה (שמות ב'
2 2-15) –.עמ' 13 -15
סצנת הנישואים רות ובועז  (רות א' 22- ד' 10) –…עמ'
1 6 -17
פרק שלישי: השוואה בין המוטיבים, מסקנות ספרותיות ורעיוניות –…עמ' 18- 24
פרק רביעי: רבקה ואליעזר באומנות –.עמ'
2 7-26
פרק חמישי:
סיכום –עמ'
2 8
מבוא:
הגיבור המקראי "אמת טריביאלית פשוטה היא שאין התרחשות ללא דמות, כשם שלא תיתכן דמות סיפורית ללא שיארע לה אירוע חיצוני או פנימי. יש שהדמות מפעילה את ההתרחשות ויש שהיא מופעלת על-ידה. כאשר ההתרחשות דרושה לדמות כדי לממש עצמה, הרי היא נזקקת לא רק למעשים שונים, אלא גם לדמויות אחרות הפועלות או הנפעלות" (אבן, 1990: 199).
הסיפור המקראי משופע בדמויות ראשיות ובדמיות משנה. דמויות אלה מטרתן לעצב תפיסת עולם ולעסוק בנושאים שהטרידו את הכותבים. עיצוב הדמויות חשוב במיוחד להבנת הרעיונות המרכזיים שעימם התמודדו הכותבים. המספר המקראי אינו מרבה לתאר מחשבות, רגשות, אלא מתאר את מעשי הגיבורים ואת דיבוריהם. באמצעות שני אלה מעצב המספר תפיסות עולם. לכן חשוב לעקוב במהלך הקריאה אחר דרכי העיצוב ולנסות לאתר את הרעיונות העולים מן הטקסט.
לא ניתן למצוא במקרא תיאורים אודות אופי הדמויות. אפיונן נעשה באמצעות מגוון אמצעים, ישירים ועקיפים (אמית, 2000: 80).
האמצעים הישירים מתייחסים לדיווח מפי המספר, לדוגמה: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו"  או מפי הדמויות בסיפור, לדוגמה: "צַדִּיק אַתָּה, מִמֶּנִּי". תיאורים אלה יכולים להתייחס להתנהגות הדמות, עמידתה, מראה החיצוני, כוונתה ואף לבושה (אלטר 1981:
135). האמצעים העקיפים מתייחסים לניתוח הדרגתי של התנהגות הדמות והופעותיה במרוצת הסיפור, ואין בכוחם להבהיר מיד עם התחלת הסיפור מה טיבה של הדמות, למשל התערבותו של משה בריב בין שני הניצים מלמד על חוש הצדק הקיים אצלו: "וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ".
פעמים רבות משתמש המקרא בסיפור אחד במוטיבים לשוניים ותוכניים הלקוחים מסיפור אחר, ובדרך זו רומז לקשר שיש בין שני הסיפורים. קשר זה טומן בחובו מסר מסוים, שאותו נדרש הקורא לחשוף, ובאמצעותו להבין טוב יותר את השיפוט המקראי כלפי האירוע או כלפי הדמויות הנזכרות בו.
אלטר )1981:
114) הגדיר קשר זה כסצנת דפוס, כלומר: "אפיזודה המתרחשת ברגע מכריע בקריירה של הגיבור, היא מהווה אות לבאות, ומורכבת משורת מוטיבים קבועים" (אלטר 114:1981).
הגיבור המקראי , כמו גיבורים בתרבויות האחרות לא מעוצב בכל שלב מחיי, אלא המספר בוחר את הצמתים החשובים בחייו שיש להם משמעות לפעילותו ובעיקר לשליחותו של הגיבור.
מתוך בדיקת סיפורים בתרבויות שונות כולל ספרות קדומה ומאוחרת, הגיעו החוקרים למסקנה שישנן מספר צמתים מרכזיים שאליהם מתייחסים הכותבים, אמנם ישנה מחלוקת מה הם הצמתים וכמה, אולם בסופו של דבר נראה שניתן להתמקד בצמתים הבאים: טרום לידה ולידה:
אמו של הגיבור היא עקרה הנאבקת להולדת בן, מצוקה קשה זו מצריכה חסד אלוהי כלשהו כי אחרת לא ניתן לצאת ממנה, ובשל התערבותו של האל נולד ולד בעל תכונות רוחניות או פיזיות בלתי רגילות.
התבגרות: הנער גדל וחושף את כישרונותיו המיוחדים שניתנו לו על-ידי האל, בסמוך לכך ישנו ניסיון להתנקשות בחייו, אך הוא ניצל שוב בדרך נס לאחר שה' התערב (שהם 197: 14).
נישואים: הגיבור או שליחו נשלחים לארץ זרה לחפש כלה בעלת קרבה משפחתית, הם מגיעים לארץ זרה ופוגשים שם נערה המזוהה כבתו של אלמוני או כנערה המגיעה לבאר, הנערה רצה לביתה לבשר את הידיעה על בואו של האיש הזר ובמרבית המקרים נערכת סעודה שלאחריה  מגיע מו"מ המסתיים בהסכמה לנתינת הכלה (אלטר 1981: 66).
התגלות:
בהגיעו של הגיבור לגיל בגרות הוא זוכה להתגלות מיוחדת של האל, אשר נועדה להורות לגיבור את נתיב שליחותו (זליגמן 1965: 867).
מוות ובתר מוות- הסתלקותו של הגיבור מן העולם. לעיתים מציין הכתוב את  מקום קבורתו ולעיתים הסיום מעורפל ואינו מובן (שהם 197: 16). למשל לגבי משה הוא נקבר בגיא מול בית פעור, ומקום קבורתו נעלם. התורה מספרת ש"וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
ישנם גיבורים שמעגל חייהם אינו מסתיים במוות. הדוגמא הבולטת לכך קשורה באליהו הנביא – הוא עלה בסערה לשמים על מרכבת אש: " וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם", ובשל דרך מותו הפלאית הפך אליהו לדמות שמופיעה מספר פעמים בהיסטוריה היהודית, לדוגמה, כמבשר הגעתו של המשיח (אתר אנציקלופדיה גשר): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא".   לא בעיצוב של כל  גיבור מקראי ניתן למצוא את סצנת הדפוס. לעיתים חסרות סצנות, ולעיתים תופיע הסצנה, אך חלק מהמוטיבים יהיו חסרים (רביצקי 1999:
135).
בעבודה זו אעסוק בסצנת הנישואים, תוך התמקדות בארבעה סיפורים עיקריים: רבקה ויצחק, יעקב ורחל, משה וציפורה ורות ובועז.
אתייחס לכל אחד מן האלמנטים המרכיבים את סצנת הנישואין:
החתן העתיד או בא- כוחו נשלחים לארץ זרה לחפש כלה בעלת קרבה משפחתית.
החתן העתיד או בא- כוחו מגיעים לארץ זרה ופוגשים שם נערה המזוהה כבתו של אלמוני או כנערה המגיעה לבאר.
הנערה רצה לביתה לבשר את הידיעה על בואו של האיש הזר. הפעלים "מהר" ו"רוץ" מופיעים בדרך-כלל.
במרבית המקרים נערכת סעודה ולאחריה  מגיע מו"מ המסתיים בהסכמה לנתינת הכלה (אלטר 1981: 66).
באמצעות ניתוח הסצנות אנסה להבין מה הייתה מטרתו של הכותב בבחירתו בעיצוב מיוחד לאלמנט ספיציפי או למספר אלמנטים יחד בכל סיפור, שכן קריאה מדויקת ומעמיקה תעורר שאלות אודות הסטייה מן המבנה הקבוע של הסצנה, וחשיבה רצינית תוביל להסקת מסקנות אודות אופיין של הדמויות.