שאלה
1 :
כוונה ליצירת יחסים משפטיים ושפיטות:
ראשית יש לבחון האם הייתה כוונה של הצדדים ליצור יחסים משפטיים והאם החוזה הינו שפיט.
בענייננו, הנסיבות ליצירת הקשר בין הצדדים וכריתת החוזה הינן נסיבות עסקיות. גיא פנה ליוחאי בשם חברת NIR"", מה שמעיד על כוונה ליצור יחסים משפטיים. כמו כן, יוחאי ציין בהצעתו כי הסכמתו ליתן פריסת תשלומים נוחה תלויה בחו"ד שיקבל מעורכי דינו, דהיינו גם מבחינתו הייתה כוונה ליצור יחסים משפטיים. מאידך, מהמכתבים שהוחלפו בין הצדדים עולה כי הם התייחסו למו"מ ביניהם על רקע היחסים החבריים האישיים שנוצרו ביניהם. כמו כן, הם לא חתמו ו/או גיבשו מסמך הסכמות משותף אלא הסתפקו בהחלפת מכתבים ביניהם, בדרך המעידה על כוונות בלתי פורמאליות. כך למשל שלח יוחאי את הודעתו לגיא בדוא"ל דרך הכתובת של בתו הקטנה, בשעות הערב, מביתו ולא בצורה רשמית, בשעות העבודה ממשרדו.
כמו כן, ברי כי הסכם לרכישת נכס מקרקעין הנו הסכם שפיט והוא אף מחייב את דרישת הכתב, ע"פ סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.
התשתית הדיונית:
על מנת לקבוע אם נכרת חוזה בין גיא מנכ"ל חברת "NIR" לבין יוחאי הבעלים של הבניין (להלן : הצדדים), עלינו לבדוק האם בנקודת זמן כלשהי התקיימו שני התנאים של העדה על גמירות דעת (להלן:
ג"ד) ומסוימות.
במקרה דנן אבחן את התנאים לעיל בהתבסס על טכניקה של הצעה וקיבול, ע"פ סעיף 1
לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
מצד יוחאי נבדוק האם הייתה הצעה- מרכיבי יסודות ההצעה הם שלושה: פניה (תקשורת), העדה על ג"ד ומסוימות. הדרישה על ג"ד ומסוימות הן מצטברות ורק הצעה הטומנת בחובה את שתיהן הופכת להצעה המקנה לניצע כח קיבול. מצידו של גיא נבדוק האם היה קיבול- הצהרת רצונו של הניצע המעידה על ג"ד להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. יסודות הקיבול הם שניים: העדה לג"ד והודעה. עקרונות אלה צריכים להתקיים בחופף על מנת ליצור חוזה. (הצעה+קיבול=חוזה)-
ציון העבודה: 100