המדע ודת ישראל- ישעיהו ליבוביץ ליבוביץ, במאמרו, מגדיר את היהדות כנתון אמפירי- היסטורי והתגלמותה בפועל, כלומר התייחסות ליהדות כישות ריאלית וקיימת. יהדות אובייקטיבית אשר מהווה עובדה היסטורית מעצם קיומה, ומוגדרת ע"פ רציפות קיומה וזהותה עם עצמה בכל גלגולי צורתה ותכניה. לפי הגדרה זו, ליבוביץ דוחה את הגדרת היהדות לפי תפיסותיה, הערכותיה ופרשנויותיה, שהן כולן סובייקטיביות: תופעות ויצירות אישיות, אפיזודיות, משתנות וחולפות. ליבוביץ טוען שאותה יהדות אובייקטיבית מושתתת על "היסוד המעמיד" ומוגדרת על פיו. "יסוד מעמיד" זה הינו התורה, המתגלמת במצוותיה, ובהלכה ליבוביץ מבחין בין דת אנתרופוצנטרית ודת תיאוצנטרית. דת אנתרופוצנטרית (אנתרופו=אדם, צנטר=מרכז) הינה דת שהאדם במרכזה. סיסמתה ותכליתה הן גאולת האדם, והאל הוא האמצעי להשגת תכלית זו. האל הוא בעצם אינסטרומנט הנועד "לשרת" את האדם, ולא להפך "עבודת ה' לשמה" הכוונה לעבודת השם לשם עבודת השם, כלומר- אין עשיית המצוות אמצעי לשום דבר אחר, וביסוס ההכרעה הדתית-אמונית על המשמעות הערכית של הכרעה זו עצמה.
לעומת זאת, "עבודה שלא לשמה", פירושה עבודת האל וקיום המצוות למען מימוש צרכים אנושיים וקיום ערכים אנושיים, כלומר למען אינטרסים של האדם ולא לשם האמונה והאל- אמונה למען האדם: ההכרעה הדתית- דוגמה לסתירה בין דת למדע היא בגיל היקום. המסורת היהודית גורסת שהעולם נברא לפני אלפי שנים מעטות – שנת התשס"ו היא השנה ה-5766 לבריאת העולם – בניגוד לעמדה המדעית הרווחת המתארכת את גיל היקום במיליארדי שנים. כמה תשובות נאמרו לסתירה זו, כשכולן מסתמכות על פרשנויות קודמות של סיפור הבריאה היהודי.
חסידי הגישה המפרשת ***העבודה ללא מקורות