במקרה דנן נשאלת השאלה האם ביה"ד הרבני יאמץ בתביעת הנזיקין כנגד ראובן את ההסדר הנהוג בפקודת החברות בנימוק שהוא דין תורה או שינסה למצוא פתרון על דרך ההיקש, כאשר הנחת היסוד הינה כי יש תחולה לכלל "דינא דמלוכתא דינא" (להלן: דד"ד) גם בארץ ישראל. הכלל ההלכתי דד"ד נקבע על רקע היות העם בגלות, והוא מהכללים שנקבעו בשל אילוצי הגלות, משמעות המושג הינה כי המלכות היא הקובעת ואין להפר את זכותה זו ולהתנגד לה, מדובר הן על מלכויות של גויים, משמע כי ההלכה נותנת תוקף חוקי לדין נוכרי שמקורו אינו ישראלי, ובוודאי על מלכות יהודית או מלכות הפועלת מכח ההלכה. אם זאת חשוב לציין כי להוראות אלה תוקף הלכתי כל עוד הן אינן סותרות בפירוש כללים הלכתיים מקובלים בתחומי האיסורים המיוחדים לעם ישראל, כאשר נשאלת השאלה האם ביה"ד הרבני יאמץ את ההסדר המצוי בפקודת החברות שהינה תוצר של המחוקק המנדטורי. החלת הדין האזרחי לצד הדין העברי הינה בעייתית, וייתכן כי אף בלתי אפשרית בערכאת שיפוט, שעפ"י תפיסת עולמה, מקור סמכותה הינו במחוקק האלוהי ולא במחוקק האנושי-