תוכן עניינים
הנושא:
עמוד מבוא
 3
ציוני דרך בחייו של בנימין זאב הרצל  4-5
פרק א':     רקע היסטורי בנוגע למעמד היהודים במאה ה-19
    בודפשט     וינה     פריס     רקע היסטורי: חייו של הרצל:
                             בבודפשט                              בוינה                              בפריס
6
6 -7
7-8
8 -9

1 0
1 0-11
1 1-12
פרק ב': המפגש של הרצל עם האנטישמיות ועם בעיית היהודים      בבודפשט ובוינה:                        ספרו של דיהרינג "השאלה היהודית כשאלת גזע                         מוסר ותרבות".
                    טקס האזכרה לריכרד ואגנר                                 בפריס:  פרשת פנמה                    ספרו של דרימון: "צרפת המיוהדת"                    פרשת דרייפוס         ושוב בוינה: מינוי לואגר לראש עירית וינה    פתרונותיו של הרצל לאנטישמיות לפני שפנה לרעיון המדיני השלב בו הביאה האנטישמיות המודרנית את הרצל  להתעוררות לאומית  13

1 3-15

1 5-16

1 6
1 6
1 7   
1 8
1 9-21 
2 2-
5 פרק ג': חזון מדינת היהודים על-פי הרצל           "מדינת היהודים"      הדומה והשונה בין "אוטואמנציפציה" של פינסקר ל"מדינת        היהודים" של הרצל      הפעילות המדינית של הרצל      אלטנוילנד         26

2 6-27
2 8-29

3 0
3 1
סיכום
3 3
ביבליוגרפיה
3 4
    מבוא
הרצל היה בן למשפחה יהודית מתבוללת וחש קירבה גדולה לתרבות הגרמנית. הוא לא התעניין ביהדותו ולא קיים מצוות. עם זאת, תופעת האנטישמיות היתה הגורם המרכזי שהשפיע על חייו של הרצל ועל משנתו. היא חדרה אט אט לתודעתו של הרצל, החל מימי לימודיו בבית הספר בבודפשט, כסטודנט באוניברסיטה בוינה ובהמשך כסופר ועיתונאי. באמצעות כתביו הרבים של הרצל –  יומניו, רשימותיו בפאריס שעסקו בהלכי הרוח ובאנטישמיות בצרפת ובפרשת דרייפוס; נאומיו ומאמריו; המחזה "הגיטו החדש" שכתב; ספריו "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד", כתביהם של היסטוריונים רבים אודות חייו של הרצל ובאמצעות כתבים וספרים אנטישמיים שנכתבו באותה תקופה, נעקוב אחר ההתפתחות ביחסו של הרצל לאנטישמיות המודרנית, שהחלה בתקופה הטרום-ציונית, אז ראה בה תופעה חולפת, ועד להבאתו לנסות ולמצוא פתרון למצוקת היהודים שנוצרה עקב האנטישמיות. הרצל חשב על שורה של פתרונות לבעיית האנטישמיות לפני שפנה לפתרון המדיני. פתרונות אלה יוצגו בעבודה. הרצל מעיד על עצמו, כי החל להרהר בבעיית היהודים לאחר קריאת ספרו של אויגן דיהרינג   (שאלת היהודים כשאלת גזע, מוסר ותרבות) משנת 1882. שנה לאחר מכן, דובר של אגודת "אלביה", שהרצל היה חבר בה, הציע לתמוך באנטישמיות ואגנרית, ומשום כך ביקש הרצל  לעזוב את האגודה. כאשר התחזקו ביטויי האנטישמיות בוינה, שם התגורר, הוא ראה בחרדה את הגעתם של אנטישמיים למשרות רמות בעיר, כמו קרל לואגר שנבחר לראשות העיר ב-1895 ומנע מינויים של יהודים לתפקידים שונים בעיריה. כאשר עבר הרצל לעבוד בפריז כעיתונאי מטעם העיתון "נויה פרייה פרסה", הוא דיווח על אספות אנטישמיים, על ספרו של דרימון "צרפת המיוהדת", שהפך באותם ימים לאחד הכתבים האנטישמיים הנמכרים והמדוברים ביותר בצרפת, ועל שערורית תעלת פנמה – שבה נחשפה שחיתות של ראשי השלטון ונקשרו בה אישים יהודיים. בנוסף לכל אלה דיווח הרצל בהרחבה על משפטו של דרייפוס. בחודשים האחרונים של שהותו של הרצל בצרפת, בשנת
1 894, הוא כתב את מחזהו "הגטו החדש". עיקר המחזה נסב על כישלון האמנציפציה באירופה. מחזה זה היה נסיונו האחרון של הרצל לחיות לצד תופעת האנטישמיות.
אשווה בין גישותיהם של היסטוריונים שונים שבחנו את השפעתה של האנטישמיות על משנתו של הרצל וניסו להתחקות אחר נקודת המפנה שחלה אצלו בנושא. ובנוסף אשווה בין גישתו של פינסקר, אשר חיבר את ספרו "אוטואמנציפציה", המציע פתרון לבעיית היהודים, לבין גישתו של הרצל לבעיה זו, כפי שבאה לידי ביטוי בספרו "מדינת היהודים".