מטלת מנחה 12
תשובה 1
השוואה בין שתי יצירות המתארות את סצנת הצליבה:
יצירתו של ג'וטו די בונדונה, הצליבה,
1 308, פרסקו, פאדובה, קפלה ארנה.
ויצירתו של יאקופו די צ'יונה, הצליבה,
1 368, ציור-לוח, 138.5X154 ס"מ, גלריה לאומית, לונדון.
שתי היצירות מתארות את סצנת הצליבה כשכל אומן מציג זאת בצורה שונה.  א. תפיסת העומק האשליתי בשתי היצירות:
ביצירתו של ג'וטו אין עומק משמעותי, בימת ההתרחשות היא צרה, אך משכנעת. אין רקע ביצירה הבונה את האופק, כל ההתרחשות מתקיימת במרכז היצירה. וכמו כן מספר הדמויות המציגות את האירוע הן מעטות ומצומצמות. אין הבחנה במקום או בזמן האירוע. נראה שג'וטו מתאר רגע מהצליבה, כאשר מסגרת היצירה אינה מגיעה עד לשוליים, ונראה שהיא "חותכת" את הדמויות.
הוא יוצר מעין תמציות בדמויות שמובילה לתמציות במרחב.
ביצירתו של יאקופו קיים ריבוי דמויות הנדחסות אחת על גבי השניה. היצירה מציגה למעט האירוע של צליבת ישו, כשם שג'טו תיאר, אירועים נוספים הקשורים בצליבה ואשר התקיימו זמן מה אחריה, ולכן יש התייחסות לעומקה. ניתן לזהות את האירועים הנוספים המתרחשים מאחורי דמותו של ישו הצלוב. נראה שיש ניסיון אמיתי לבנות חלל, ועומק בעזרת תיאור הדמויות הרבות הממלאות את היצירה, הן במישור הקדמי והן בעומק התמונה. ב. תפיסת האמנים את מיקומו ותפקידו של הצופה:
ביצירתו של ג'וטו האומן הצופה חש כאילו שהוא צופה במהלך האירוע כעובר אורח במקרה. כאשר האירוע מציין רגע לאחר צליבת ישו ורגע לפני צליבת שני הגנבים הנוספים משני צידיו של ישו. האומן מניח שהצופה מכיר את סיפור הצליבה ולכן הוא מתאר את חלקו הראשון על מנת ליצור מעין מתח אצל המתבונן. ג'וטו מציג מעין מבט חטוף לעבר האירוע, כמו כן המסגרת קוטעת חלק מהדמויות, ובצורה כזו ממחישה יותר את העובדה שאנחנו מתבוננים באמצע האירוע, שעדיין לא הסתיים. כמו כן אין התייחסות למקום מסוים, או לזמן מוגדר, דבר שגורם לצופה להיות מוזמן לתוך היצירה ולהכיר אותה.  גם נקודת התצפית היא די קרובה, ומכילה פחות פרטים דבר שגורם לצופה תחושת קירבה הן … ***ללא מקורות