תוכן עניינים
מבוא. 3
הסדרתו החוקית של האשפוז הכפוי בישראל. 4
אשפוז כפוי – השלכות החקיקה והמצב בפועל. 8
היקף תופעת האשפוז הכפוי 10 אשפוז כפוי – משפט משווה. 11
ארצות הברית. 11
אנגליה. 13
אוסטרליה. 14
קנדה. 15
רשלנות רפואית – רקע והתפתחות. 16
רקע לדיני הרשלנות רפואית המודרנית. 16
מזכות חוקתית לזכות נזיקית. 17
ביסוס העוולה הנזיקית. 18
אשפוז כפוי – סוגיות ברשלנות רפואית. 19
השינוי התפיסתי בעיני הפסיקה בסוגיית האשפוז הכפוי 19
חבות נזיקין בגין אשפוז כפוי – התייצבות הפסיקה. 23
סיכום..
5 ביבליוגרפיה. 26
מבוא
כאשר דנים באשפוז כפוי, הכוונה הינה לאשפוז אדם במוסד לבריאות נפש, מוסד פסיכיאטרי או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים בניגוד לרצונו של המאושפז. הצורך באשפוז כפוי נובע לעיתים מכיוון שאדם אשר נזקק לטיפול פסיכיאטרי לעיתים אינו מודע למצבו הנפשי הבעייתי ולכן יביע התנגדות לאשפוז פסיכיאטרי רצוני.
עם זאת, אשפוז כפוי מהווה פגיעה חמורה באוטונומיה של הפרט מכיוון שמדובר בשלילת החירות הבסיסית ביותר וזאת חרף העובדה שאין מדובר בעבריין מורשע או אפילו חשוד בעבירה. בחברה המערבית המודרנית, חירות הפרט והאוטונומיה שלו מהווים את אחד מעקרונות היסוד והערכים המרכזיים ביותר, ואלו אף הוכרו בישראל בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאור האמור, סוגיית האשפוז הכפוי בדרך כלל, במדינות מערביות, מוסדרת בחקיקה ראשית ומפוקחת על ידי בית המשפט וזאת על מנת לצמצם במידת האפשר את הפגיעה בפרט.
לנוכח הפגיעה הקשה באוטונומיה של הפרט באשפוז כפוי ואות הקלון המלווה אדם שברקע שלו אשפוז כפוי, מסדיר החוק מדרג לתקופות האשפוז ומבהיר אילו בעלי התפקיד רשאים לאשר אשפוז כזה ומתי. מכיוון שהפסיכיאטר המחליט על אשפוז צריך, בבואו להחליט על אשפוז כפוי, לבחון את הסיטואציה לאשורה ולבחון האם המצב עומד בפרמטרים מחמירים המקימים את העילות לביצוע אשפוז כפוי, חשוף התהליך לתביעות רשלנות מצד מטופלים, ובעבודה זו אבקש לעמוד על אופן ביצוע ההליך טרם החלטה על אשפוז כפוי, לסקור ולנתח מספר מקרים מרכזיים בהם דובר על תביעות של רשלנות רפואית בהקשר של אשפוז כפוי.
יאמר כי, ההתייחסות החוקית להליך האשפוז הכפוי אינה מאפיינת רק את ישראל, אלא מצויה בווריאציות שונות במרבית המדינות המערביות. לדוגמא, בחלק ממדינות ארה"ב דורש החוק כי מעבר לאשפוז קצר מועד, יידרש שימוע מול שופט, ורק הוא יכול לאשר את המשך האשפוז הכפוי.
מאידך, במדינות רבות, כפי שנראה להלן בעבודה זו, הסמכות לאשפוז פסיכיאטרי קצר מועד הינה סמכות מנהלית הניתנת בידיהם של אנשי רפואה, ובדרך כלל אשפוז קצר זה מוגדר כאשפוז לצורך אבחון. במדינות מסוימות אף השופט מהווה "חותמת גומי" ומחויב לאשר המשך אשפוז כפוי בסיטואציות בהן הפסיכיאטר המטפל מניח לאחר אבחון כי קיים הכרח להמשיך את האשפוז. יאמר כי הליך האשפוז הכפוי נמצא בתפר הדק שבין הסמכות השיפוטית והסמכות המנהלית מפאת אופיו המיוחד ובעבודה זו אבקש, בין היתר, לבחון האם מקומו ה"נכון" של ההליך הינו בגדר הסמכות המנהלתית-רפואית או בגדר הסמכות השיפוטית ומה מידת הביקורת השיפוטית הרצויה בהליך האשפוז הכפוי, גם אקס-אנטה וגם אקס-פוסט.
במסגרת עבודה זו, הדגש הינו אופן ההתייחסות של בתי המשפט לרשלנות רפואית בהליך אשפוז כפוי, כיצד התפתחה והשתנתה גישת בתי המשפט לסוגיה זו, והאם מדובר בגישה ראויה.