השפעת שינויי התרבות וההגירה על תופעת האלימות בקרב משפחות יוצאות אתיופיה בישראל.
קורס: האסיר תפיסת עולם ודפוסי התנהגות.
                                           תוכן עניינים
תקציר
3 מבוא
      3-5
פרק 1: מאפייני יהודי אתיופיה באתיופיה 5-8
פרק 2: העלייה הקליטה ושינויי התרבות בארץ
8 -12
פרק 3:  התאוריה של סלין – הקונפליקט התרבותי
1 2-13
פרק 4: מודל אינטגרטיבי של אדלשטיין להסבר עבריינות וסטייה חברתית בקרב   יוצאי אתיופיה בישראל
1 3-14
שיטה
1 5
ממצאים
1 5-22
דיון
2 2-26
מקורות
2 7-28
נספחים
2 8-30                                                                                               תקציר מטרת העבודה הנוכחית הייתה לנסות ולתאר את תפיסתם הסובייקטיבית של עולים מהעדה האתיופית בישראל את האלימות במשפחה בעדה. עבודה זו הינה איכותנית וביקשה להביא נקודת ראות סובייקטיבית של העולים, אשר הגיעו מרקע, גיל ומין שונים.עבודה זו עשתה שימוש בראיונות עומק חצי מובנים עם 8 עולים מהעדה האתיופית. ניתוח תוכן הראיונות התבצע על ידי קידוד רוחבי, אשר תר אחרי נקודות משותפות ושונות של כל הראיונות. מן הממצאים העיקריים עלו הקטגוריות של מעמד הגבר וחלוקת התפקידים במשפחה באתיופיה, חשיבות הצניעות הצייתנות וכבוד לגבר במשפחה האתיופית, חשיבות אחדות המשפחה, שינויי הנורמות והתרבות בארץ, המושג "אלימות במשפחה" בעדה, ההבדל בין הנשים לגברים בפנייה לשמגלוץ ולמשטרה ודעתם של הנבדקים לאלימות במשפחה בעדה בארץ.
קטגוריות אלו מהוות את הראיה שלמרות שהתופעה הייתה קיימת באתיופיה, בארץ קיבל המושג "אלימות במשפחה" משמעות אחרת וחריפה יותר ובנוסף התופעה החריפה בעקבות העלייה והשינויים בארץ. המלצת עבודה נוכחית זו, היא להכיר בקצרים בשיח ובתרבות ולאמץ עקרונות של רגישות תרבותית בכל פעולה או דיאלוג עם הקהילה האתיופית בישראל וכמו כן לתכנן מניעה מקומיות בקהילה ומתן פתרונות פרטניים.
      מבוא
תופעת ההגירה מתרחשת מאז ומתמיד כמעט בכל מדינות העולם. הגירה על פי הגדרתה המילונית, היא יציאה מארץ המולדת לארץ אחרת כדי להשתקע בה, והיא מאפיינת מעברים של פרטים ושל קבוצות. "עלייה" היא מושג המייחד את העולים לישראל (מכוח חוק השבות), והוא משקף את עמדות העולים והקולטים כאחד לגבי הקרבה והאחדות היסודית הקיימת ביניהם. "הגירה" לעומת זאת, נגזרת מגרות, משמע זרות. הגירה היא שינוי בסביבה הפיזית, החברתית והתרבותית של המהגר, היא משפיעה על התפקוד האישי והבין אישי של הפרט ושל הקבוצה כולה. ההגירה מאופיינת במעבר בין תרבותי הכולל שינויים קיצוניים בתחומים רבים. אלה מעמידים את המהגר בפני שני תהליכים מרכזיים: האחד דה – סוציאליזציה – התנתקות ממקצת או מרוב הערכים והנורמות של התרבות שהוא עזב. והשני הוא רה – סוציאליזציה – אימוץ ערכים ונורמות של התרבות החדשה ויצירת מערכת תפקידים שמתוכם נוצרת זהות חדשה (בר – יוסף וויס, 1990).
יהודי אתיופיה היו מנותקים יחסית מיהדות העולם עד תחילת המאה ה-20. עם פרוץ המהפכה באתיופיה ב-1975, והעמדת העדה בסכנת הכחדה, ניתן פסק הלכה, שלפיו קיימת הכרה ביהודי אתיופיה כיהודים, ומכאן שחל עליהם חוק השבות. זה היה האור הירוק לתחילת מבצעי ההצלה ועלייתם לארץ (אדלשטיין, 2001א').
המניעים להגירה בקרב עולים או מהגרים נקראים "גורמי דחיפה" ו"גורמי משיכה". גורמי הדחיפה והמשיכה לרוב מנוגדים זה לזה. כלומר, מה שדחף עולה להגיע למדינה מסוימת הוא העובדה שבמדינת היעד ישנו מענה (גורם משיכה) לצורך שהוא מחפש. גורמי הדחיפה לעליית יהודי אתיופיה הם רדיפות של יהודים והתנכלויות, שהתגברו עקב חילופי השלטון בשנות ה-70, כמו כן רעב, עוני ואמונה דתית בציון וירושלים, שהיוותה תמיד רקע לעליית אתיופים לישראל. בעוד שגורם המשיכה הוא, היות וישראל "מדינת היהודים", מדינה מערבית ונאורה שמספקת מענה לגורמים שבגללם עזבו (בן – עזר, 1989).
הדפוסים השונים של קשרי הגומלין בין המהגר לסביבה תוארו במספר מודלים המתמקדים בתהליך התרבותי. ברי ((Berry,1992 הציע מודל ובו ארבעה דפוסי התייחסות כלפי הקליטה בארץ ההגירה: השתלבות – קבלת תרבות היעד תוך שמירה על תרבות המוצא. היפרדות או הפרדה – דחיית תרבות היעד מתוך דבקות בתרבות המוצא. טמיעה – קבלת תרבות היעד מתוך דחיית תרבות המוצא, ושוליות – דחייה של תרבות היעד ושל תרבות המוצא גם יחד. את הדפוסים האלו קובעים שני מימדים: האחד אל תרבות היעד – עד כמה המהגר מעוניין להיטמע בתרבות הרוב, והשני: היחס את תרבות המוצא – עד כמה המהגר מזדהה עם תרבותו הישנה ושואף לשמרה.
תהליך ההגירה הוא אירוע העשוי לעורר דחק לחשוף את העוברים אותן ללחצים ולפגיעות בשל המעבר ממסגרת השתייכות אחת לאחרת. בעקבותיו מתעוררים אצל מהגרים רבים סימנים וביטויים של מצוקה נפשית העשויים להופיע במגוון תסמינים ודפוסי התנהגות לרבות אלימות (מירסקי, 1996).
העולים מאתיופיה הגיעו לישראל עם החלומות והתקוות על "ציון-ירושלים", על "יהודים שחורים וצדיקים" ועל הצטרפות החלק אל השלם" אולם, בהגעתם לישראל, עולי אתיופי נתקלו בתחומי השוני והשינוי רבים במעבר מאתיופיה לישראל (בן עזר, 1992).
עליית יהודי אתיופיה והגעתם למקום המזוהה עם תרבות מערבית הינה תהליך מורכב בשל ההבדלים הניכרים בין תרבות המקור לתרבות הקולטת, זאת לצד שילוב ההשפעות של תהליך ההגירה עצמו ושל מעבר מתרבות "עולם שלישי" לתרבות מערבית. למהפך זה שעברו עולי אתיופיה יש השלכות רגשיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות ברמה האישית והמשפחתית. המהפכה הרגשית והפיזית גורמת למגוון לחצים וצרכים מיוחדים. העולים מאתיופיה הינם לרוב בעלי השכלה חופשית ומצומצמת, והם מייצגים מגוון צר של מקצועות בתחום החקלאות ועבודת כפיים. מרבית העולים מזדהים עם התרבות השלטת באתיופיה, הם אומנם נושאים שאיפה לעלייה וחיבור עם קדושת ארץ ישראל אך מתקשים עם החיבור עם היהדות והמנהגים במדינת ישראל. בשל המאפיינים הללו וכחלק מתהליך הטבעי של ההגירה נוצרים אצל כלל המהגרים ובכללם האתיופים תהליכים מיוחדים אשר משפיעים על סוגיות שונות שעליהם להתמודד ביום יום. תהליכים ושינויים אלו יוצרים משברים התפתחותיים ונסיבתיים אשר מביאים ללחצים המובילים לפעמים לאלימות במשפחה (ורצברג, 2003).
האלימות של גברים כלפי נשותיהם באתיופיה הייתה פונקציונאלית למבנה החברתי ולנורמות המסורתיות. הגבר היה בעל העמדה ובעל הכוח וציפו ממנו ש"יחנך" את האישה שנתפסה כרכושו, אף אם היה נדרש כוח לשם "חינוכה". בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה גוברת והולכת באלימות הזוגית בקרב יוצאי אתיופיה בישראל. לכותרות החדשות מגיעות, בדרך כלל, ידיעות על מקרי אלימות קיצוניים, כמו פגיעה חמורה של גבר באישה, או רצח של נשים על-ידי בעליהן (קסן ושבתאי, 2005). …