מבוא
הילד הוא אדם שלם ואנושי מרגע לידתו. ילדי ישראל הם אזרחי המחר ועתיד האומה. הילדים אינם רכוש, גם לא אמצעי להגשמת מטרות – הם המטרה עצמה. הילד, מחמת אי בגרותו הגופנית והנפשית, זקוק לערובות מיוחדות ולתשומת לב מירבית. תלותו במבוגרים מחייבת שמירה קפדנית על זכויותיו בדרך שתבטיח שלומו והתפתחותו התקינה בהווה ובעתיד  ((http: //www.education.gov.il.  בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה, הרואה את הילדים כבעלי זכויות עצמאיות, נפרדות מאלה של הוריהם. על פי השקפה זו, כל ילד וילדה זכאים לזכויות אדם יסודיות כשם שמבוגרים זכאים להן (למעט הבדלים מסוימים). זוהי השקפה שמעמידה את הילדים במרכז.
על פיה זכאים הילדים, שהם בעלי הזכויות, להחליט איך, מתי וכיצד לממש את הזכויות המגיעות להם (אלמוג, 1997).   "זכויות ילדים" הוא מושג רחב, שגבולותיו ומשמעותו המדוייקת אינם מוגדרים עדיין באופן חד משמעי, ולמרות שעדיין אין תשובות חד משמעיות לכל השאלות הקשורות בו, ההכרה בזכויות ילדים הולכת וגוברת.
עבודה זו עוסקת בזכויות הילד, תוך התייחסות לנדבך העולה מתוך זכויות אלו והוא עקרון השתתפות הילד –  Particiation. עקרון זה מוצג בעבודה הנוכחית הן ע"י סקירה ספרותית והן המחשה באמצעות מקרה מרכזי, אותו בחרנו להציג, והבהרות נוספות תוך התיחסות למקרים נוספים בהם נתקלנו במהלך עבודתנו ואף בחיינו האישיים. מתוך הצגת עקרון זה, עולות זכויות נוספות של ילדים ונקודות מבט רחבות יותר, בהן נעסוק בעבודה זו. חשוב לנו לציין כבר עתה, כי במהלך הקורס נחשפנו לצדדים האחרים של מערכת המשפט וההתייחסות לילד, ובכך פיתחנו את יכולת הביקרותיות שלנו. מערכת המשפט נתפסה בענינו ובעיני רבים כמערכת המייצגת את הצדק והחוק והציפייה שלנו ושל רבים הינה יישום מטרות אלו. גילינו כי לא תמיד הדברים מיושמים כפי שנראה.