. מבוא
תופעת האלימות של בעלים כלפי נשים מוכרת כבעיה חברתית רחבת היקף. לכל אורך ההיסטוריה האנושית, יש עדויות לתופעת האלימות, אך ההתייחסות אליה זוכה בשנים האחרונות לפרסום ציבורי ולסקירה מדינית נרחבת. כבר במאה ה- 12 למרות שהנושא היה בחזקת "טאבו" העידו חכמי ישראל על הבעל היהודי: " אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם ומעשה כותים הם" ( הראב"ד, מאה 12 ). תגובות הציבור למקרים של הכאת נשים נעות מהפתעה, שאירועים כאלו מתרחשים בחברה המודרנית, ועד לביטויים של כעס ורוגז או של חוסר ישע. למרות שהתופעה של הכאת נשים קיימת מאז ומעולם, החלה המודעות המחקרית, הציבורית והפוליטית לנושא רק בשנות השבעים של המאה הנוכחית.
 מחקרים העוסקים בנשים מוכות החלו להתפתח בארה"ב בשנות ה- 70 בהן הוכרו תופעות האלימות האינטימית כנגד נשים במשפחה, עד אז אלימות מסוג זה נחשבה כזכותו של הבעל כלפי אשתו שהייתה חלק מקניינו (בוכבינדר, 1997). עד לשנים אלו המשפחה נחשבה ל"אי פרטי" ומה שהתרחש בה היה עניינו הפרטי של כל אחד מהחברים בה (אבולעפיה,
1 997).             בישראל תופעה זו הוכרה כבעיה חברתית רק ב- 15 השנים האחרונות, נקודת המפנה בתהליך הכרת התופעה כבעיה חברתית הייתה דו"ח ועדת קרפ משנת 1989, בעקבות דו"ח זה חלו שינויים תחיקתיים וארגוניים: אם בעבר נשפטו בעלים מכים על- פי חוק העונשין 1988
שהגדיר את המונח תקיפה, אך לא התייחס ספציפית לעבירה של תקיפה ביחסים שבין בעל לאשתו והעונש על תקיפה זו היה מאסר שנתיים או שלוש (באם נגרמה חבלה של ממש), הרי שבשנת 1991 נחקק החוק למניעת אלימות במשפחה שנתן תשובה ברורה לשאלה מיהו הסוטה כאשר מתרחשת אלימות במשפחה ובכך הועברה האחריות לתוקפן, חוק זה מאפשר מתן מענה מהיר ומיידי לקורבן. החוקים השונים למניעת אלימות (חוק כבוד האדם וחירותו, חוק העונשין, החוק למניעת אלימות במשפחה ועוד') גרמו לכך שהרשויות חויבו לספק שירותים מתאימים לקורבנות האלימות, ונתנו לגיטימציה לקורבן לפנות לגורמים המטפלים. חקיקת החוק למניעת אלימות במשפחה הינו צעד ענק לקראת הכרה בקיום תופעת האלימות במשפחה, הגברת המודעות לנזקים הקשים של תופעה זו ותחילת המלחמה בתופעה, כשעל הציבור ועל בתי המשפט ללמוד להפעילו במידה הנכונה, אשר תקטין בסופו של דבר את התופעה (מקייס,
1 995).
כעובדים סוציאליים אנו נחשפים לממדי התופעה  ואחד מתפקידינו הוא להגביר את המודעות בטיפול בנשים ולהתחבר לצרכים האמיתיים של האישה שהחברה עדיין מתכחשת להם, כמו גם הצורך לרכוש ידע ולהעמיק את ההבנה בנושא.