גולדהגן (1998) – תליינים מרצון בשירות היטלר: גרמנים רגילים והשואה האנטישמיות האלימיניציוניסטית (חיסולית) כמניע לרצח עם- ניתוח רב מימדי של האנטישמיות האלימיניצתיוניסטית לפי גולדהגן, אלמלא הגרמנים היו אנטישמים מסוג מאד מסוים, הם לא היו נותנים ידם להשמדה ומתמסרים בגופם, בנשמתם ובתושייתם למפעל הנאצי.
לטענתו, אנטישמיות הגזענית הרצחנית מזן ארסי ספציפי של הגרמנים (ולא מדינות אחרות) היתה גורם מספיק במקרה ההיסטורי הזה.
היא שסיפקה את המניע הנחוץ, הן להנהגה הנאצית והן לרוצחים, כדי להחליט על השמדת היהודים ולהוציא אותה לפועל.
כשבוחנים את ההשתתפות של הגרמנים כיחידים, ישנם מנגנונים נוספים שהניעו אותם לבצע את מעשיהם: לא לכל הרוצחים הוצעה האפשרות לסרב להרוג הכנעות ללחץ קבוצתי ולאווירת הסכמה כללית המובילה לביצוע מעשים שנתפסו נפשעים בעיני הפרט השגת יתרון נכסף כלשהו שערכו עלה על ערך חיי היהודים הזדמנויות לקידום אישי כל המנגנונים הללו לא מספיקים כדי להסביר את כל הפעולות של הרוצחים כקבוצה! מה עם כל הגרמנים הרגילים שלא היו נתונים לכפייה, לא הפיקו תועלת כלשהי מן ההרג והשתייכו לרוב שהיה עשוי להפעיל לחץ על פרטים סרבנים שהרגו בעל כורחם ? אלה מוכיחים כי גורמים הנ"ל לא השפיעו על מהלך השואה, אלא האנטישמיות האלימיניציוניסטית הייתה בגדר סיבה מספקת, בגדר כוח מניע חזק דיו להנחות את הגרמנים להרוג את היהודים מרצונם. סיבה זו הכרחית להשתתפות הנרחבת כ"כ של הגרמנים.
גולדהגן טוען כי אמונות המפקיעות את אנושיותם של בני אדם מסוימים או המייחסות להם רשעות קיצונית נחוצות למשתתפים ברצח עם. הם עשויות להפוך לגורמים מספיקים כשנוספים אליהן הזדמנות ותיאום הולמים, אותם מספקת המדינה (עם זאת, מעכבים –