תוכן העניינים
א–.. מבוא. 3
ב.            מבט משווה – מודלים מהעולם לזוגיות חד מינית. 8
ג.             היסטוריה משפטית חברתית של ההכרה ביחסים חד מיניים בישראל. 12
ד.            ממסדרונות הכנסת- הצעות להכרה בזוגות חד מיניים כבני זוג 14
ה–.. וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם (ויקרא כ', י"ג) – עמדת הדין הדתי 15
ו.             "לא בשמים היא" – הלכות בפסיקה. 16
ז.             נישואין – מהות ופונקציות. 17
ח.            "ידועים בציבור" – "טלאי על טלאי" או דרך לגיטימית להסדרת מעמדם של זוגות חד מיניים בישראל?  20 ט.            המציאות מן הכוח אל הפועל – מה קורה בבתי המשפט?. 28
י–… סיכום.. 33
יא–. נספח. 34
ביבליוגרפיה. 37
א.               מבוא
שאלת ההכרה בנישואין של זוגות חד מיניים מהווה פלטפורמה מרתקת לבחינת שאלות מרכזיות רבות מסוגים שונים. מבט דרך הפריזמה המשפטית מעלה שאלות יוריספרודנטליות של סמכות מחוקק למול סמכות בית המשפט, של פרשנות משפטית ראויה, של מידת האקטיביזם המשפטי הלגיטימית, של שרטוט קו הגבול בין מוסר למשפט. החלפת המשקפיים לאלו של חוקר מדע המדינה, למשל, תוביל לשאלות של ריאל פוליטיק – איזה אינטרס משמר הסטטוס קוו בעניין זה? עד כמה למדינה יש זכות להכתיב את גבולות הלגיטימציה החברתית? ניתן אף להמשיך ולבחון את הנושא מזוויות סוציולוגיות / אנתרופולוגיות, להשוות בין המצב הקיים במדינות שונות ובטעמים לשוני ביניהן, לבחון את הקבוצות החברתיות ותפקידיהן בדינמיקה סביב נושא זה, ואף להרחיב ולדון בשאלות של נורמות חברתיות, סטיה מנורמות אלו, סטיגמות נלוות וכן הלאה.
לבסוף, ואולי מעל לכל, לא ניתן לבחון את הנושא באמת במנותק מהקונטקסט של תורת המוסר – ובראשן שאלה בה התחבטו גדולי הפילוסופים מזה שנים, היא שאלת הפטרנליזם מוסרי.  באופן טבעי, מאחר שבתוך עמנו אנו יושבים, בבחינת הנושא מן הזווית הישראלית שלו, לא ניתן להתעלם מהשאלות הקשות אותן הוא מעלה בעניין השילוב בין דת ומדינה, והמתח שבין הסמכות המשפטית של המדינה לבין הסמכות הדתית של הרבנות, שבנושאים מרכזיים ביותר שואבת את כוחה לא רק מן הלגיטימציה של המאמינים אלא גם, ואולי בעיקר, מהסמכות החוקית המפורשת שניתנה לה כלפי כולי עלמא ללא תלות במידת אמונתו של פלוני, בענייני מעמד האישי, המהווים את לב לבה של עבודה זו.
היריעה קצרה היא, ואין בה די כדי לחשוף את קצה קצהו של קרחון סימני השאלה וההשלכות של נושא רווי משמעות זה, ועל כן לא נותר אלא לצמצם את פעמינו ולכוונן את מבטנו רק אל שביל ההכרה המשפטית הישראלית במוסד הנישואין. יחד עם זאת כמצפן וסימני דרך, נישא עימנו לאורך כל העבודה את אותם מראי דרך שאינם דווקא משפטיים ואף אינם בבחינת סממנים לאמת מדעית, אולם יש בהם כדי להזכיר לנו את הכיוון בו אנו הולכים ואת הרבדים העמוקים המושפעים מהשאלה אותה אנו חוקרים. כך בין היתר, אביא מעת לעת התייחסויות אישיות של אנשים אשר התשובה לשאלה זו הינה הרת גורל עבורם, ואף אחטא מעט בפזילה אל מקורות ספרותיים ותרבותיים שיש בהם כדי להאיר את הקונטקסט הרחב יותר של שאלת ההכרה בנישואין חד מיניים כאמור.
בשנים האחרונות, עולה גם במדינת ישראל, ביתר שאת, סוגיית הזוגות החד מיניים ונראה כי לא מוענקת להם הכרה משפטית מלאה כזוגות נשואים או אף כידועים בציבור. ההתפתחות החקיקתית ביחס לשוויון זכויות וכבוד האדם משנת 1992 הביאה לשינוי אשר התבטא בהשוואת מעמדם מבחינות מסוימות לזוגות הטרוסקסואלים, אולם באופן חלקי בלבד.  מצב זה אינו מאפיין את מדינת ישראל בלבד. אמנם, קיימות מספר מדינות המעניקות לבני זוג מאותו מין את מרבית הזכויות המוענקות לזוגות נשואים, אולם גם אז לרוב מוענקות הזכויות באופן חלקי בלבד וזכות הנישואין נמנעת מהם. לראייתי, על אף שאורגני השלטון השונים במדינת ישראל טרם הצהירו על הענקת זכויות מלאות לבני זוג חד מיניים, כבני זוג נשואים, הרי שכבר מזמן הגיעה השעה להכיר בהם ככאלה, או לכל הפחות להבטיח כי ייהנו מכלל הזכויות המשפטיות מהן נהנים זוגות הטרוסקסואליים. לעמדתי, דווקא דחיקתם של זוגות הומוסקסואליים מההגדרות המשפטיות לזוג נשוי מהווה אקטיביזם משפטי, שאף אם נהנה ממסורת ארוכת שנים ותמיכה פנימית חזקה, עדיין מביא הוא לתוצאה שגויה ופוגענית. למצער, אין הוא מאפשר לשופטים להיתלות בנימוקים של פורמליזם משפטי על מנת שלא להכיר בנישואין מסוג זה, שכן ההכרה אינה מהווה צעד אקטיבי יותר מההכחשה.
כך, גם אם יש מקום וחשוב לפעול להכרה מוצהרת בנישואין חד מיניים על ידי המחוקק הישראלי ועל ידי מוסדות המשפט, הרי שעדיין יש מקום ליתן לגיטימציה כוללת מנוהג למוסד זה כבר כיום, ולא למצוא סיפק בהחלטות "אד-הוק" פרטניות לפי הנסיבות הספציפיות של כל זוג.