אלטנויילנד, סיפרו של הרצל שיצא ב-1902 עורר הדים רבים הן מצד המצדדים והן מצד המתנגדים. אבל רק שפרסם אחד העם את מאמרו אלטניילנד, שהיה מאמר ביקורת כלפי סיפרו של הרצל, הפך העניין לוויכוח חוצה גבולות שהסעיר את העולם היהודי. וויכוח זה נסב סביב ניגוד בין שני האישים, היחס ליהדות והתנשאות יהודי המערב על יהודי המזרח.
בתוכניתו, נמנע הרצל, מלעסוק בחינוך ובתרבות היהודים, ועיקר הביקורת של אחד העם הייתה סביב העדר היהדות והעבריות באוטופיה. אחד העם מנה שמונה יסודות בחיבורו של הרצל אותם תקף.
1.      פרק הזמן הקצר בו תפרח הארץ ובה ייושמו כל חידושי העולם.
2.      העלייה ההמונית ומהירות ביצועה.
3.      ארגון הבזק המופתי של הכלכלה בארץ על ידי "החברה החדשה ליישוב פלשתינה".
4.      החזקת הקרקעות בארץ על ידי הערבים ושאלת קנייתם.
5.      היעלמות האנטישמיות בעקבות העלייה ארצה.
6.      פולחן הדת באלטנויילנד המייצג את הצד הרפורמי אירופאי.
7.      הסובלנות הדתית והאחווה הדתית.
8.      האוניברסאליות האירופאית הנמצאת ביסוד החינוך והתרבות ארץ.
הרצל הגיב בכעס על מאמר זה ולא חסך גינויים מאחד העם כפי שאפשר לראות במכתבו לד"ר עמנואל מאנדלשטם בו כתב בין היתר "מרשה לעצמו מתיימר כאחד העם לכתוב ביקורת שחצנית ולעגנית על ספר התוכנית שלי וללמדני פרק ביהדות ומנהיגות". וכן במכתב שכתב למאקס נורדאו "מדובר בהתקפה של אחד מאלה שהיו נזנחים כליל בספרות משכנות העוני, לולא הפכנו אותם לאדונים ראויים…". הרצל שלא רצה שיראו בו כסופר פגוע ביקש מנורדאו שיענה על מאמרו של אחד העם.