מבוא
    הוויכוח על העבדות החל עוד בתקופת הקמת ארצות-הברית וליווה את ההיסטוריה האמריקאית במשך התקופה שלפני מלחמת האזרחים, בתקופת המלחמה והמשיך לעניין את החוקרים אף לאחריה ואפילו במאה ה – 20. עניין מיוחד זה של החוקרים לעסוק בעבדות מראה עד כמה עמוק היה השבר בחברה האמריקאית בשל בעיית העבדות, וכן על כך שהם ראו בבעיית העבדות עניין מיוחד ומרכזי להיסטוריה ולמסורת הדמוקרטית של ארה"ב. היה צורך להסביר את היחס של רוב לבן כלפי מיעוט שחור כאשר הוא שולט בו וקובע את גורלו, בלי שמיעוט זה יוכל לתת ביטוי ליחודו וזהותו כקהילה ולממש את זכויותיו כציבור אזרחי בחברה דמוקרטית.
     בעבודה זו ברצוני להביא חמישה מחקרים המציגים שיטות מחקר שונות ועמדות שונות, ולהראות בזאת את מורכבותה של הבעיה בציבוריות האמריקאית חמשת המחקרים שייכים כבר למאה העשרים.
הם ממשיכים את הוויכוח של סוף המאה התשע-עשרה ומצביעים על כך שאפילו בזמנם לא הצליחו למצוא תשובה מספקת שתיצור קונצנזוס של הסכמה בארה"ב באשר לבעיית העבדות, למרות שחלף כמעט יובל שנים מאז מלחמת האזרחים. כמו – כן בחרתי חמישה מחקרים אלה כיוון שהם מייצגים עמדות מרכזיות בארה"ב לדיון בבעיה וכן נותנים לנו ביחד תמונה על רחשי הלב האמריקאיים לגבי הבעיה נכון לתקופתם. שכן, המחקרים נעשו בתקופות שונות שהשפיעו על הראיה של כותביהם, ונסיבות היסטוריות שלא תמיד היו קשורות בארה"ב  אלא באירופה, למשל, הביאו את החוקרים לבקר את המחקרים הקודמים על-ידי הפרספקטיבה החדשה שנוצרה בתודעתם לאור גילויי תקופתם.
      החוקר הראשון שברצוני להציג הינו פיליפס (Ulrich Bonnel  Phillips) המייצג את הגישה הדרומית לבעיית העבדות, היות והתרשמתי שמחקרו מהווה בסיס חשוב לכל המחקרים שבאו לאחריו. מחקרו מהווה ציון-דרך חשוב בוויכוח, ואף חוקר לאחריו לא יכול להתעלם מעבודתו. אותם חוקרים שהציבו לו מאוחר יותר ביקורת, לא יכלו לשלול את העובדה שפיליפס היה חוקר שעבודתו אופיינה בלימוד מעמיק ואינטנסיבי של מקורות ראשוניים שנלקחו מחיי החוות ואחוזות המטעים הגדולות. פרטים אלו, אותם הוא מביא, הם נכונים מבחינה אובייקטיבית למקומות בהם הוא חקר, ולכן, אפילו שגישתו נוגדת את הגישות המאוחרות – לא ניתן להתעלם מהעובדות של מחקרו. גם החוקרים האחרים שאותם אני מביא מודים בכך שפיליפס הוא האדם שתרם את התרומה הגדולה ביותר להבנה הנוכחית של העבדות הדרומית, ותולים את חשיבותו במאגר העצום של חומר ונתונים ממקורות חדשים שגילה במחקרו. הם גם נותנים קרדיט לכשרונו כסופר ולרושם החזק שעושים מאמריו וספריו, המוכיחים יכולת לשלב חומר אקדמי עם סגנון ספרותי, החוקרים הסכימו שעבודתו היתה כה שיטתית עד כי בעזרת אותו חומר ובאותה מתודה קשה יהיה להניח שהמסקנות תשתנינה בצורה משמעותית. כמובן שהם טוענים שגירסה שונה באופן מהותי תבוא לידי ביטוי כאשר היסטוריון בעל השקפות שונות וטכניקות שונות של מחקר יבחן את הבעיה. ואכן, כאלה הם החוקרים האחרים  שהנני  מציג.
      המחקר השני מובא כאן מפני שהוא מהווה רוויזיה לספרו של פיליפס  יוצא כנגד מסקנותיו. שמו של החוקר: קנת סטמפ ( kenneth M. Stampp) ומחקרו נעשה לאחר תקופה של 38 שנים (1956) מאז  מחקרו של פיליפס (1918). תקופה זו נשאה בחובה שינויים ערכיים עצומים עקב הגילויים הגזענים של גרמניה הנאצית ותוצאותיהם. לכן, רוויזיוניזם זה הוא תוצר של אינפורמציה חדשה שנתגלתה,  הן במקורות ישנים והן בחדשים, של טכניקות מחקר חדשות ושל השקפות והנחות שונות שהשינוי הערכי הוא הגורם העיקרי להערכת העבדות. סטמפ יצג את הראייה הצפונית המסורתית (במיוחד של ה"מבטלים") והנסיבות שהתגלו במחצית הראשונה של המאה ה – 20  משמשות בידיו כראיות לשלילת כל תיזה מחקרית הנושאת עימה רוח גזענית.
       המחקר השלישי שיוצג בעבודה הוא מחקרו של סטנלי אלקינס (Stanley M. Elkins), אלקינס פירסם את סיפרו ב 1959 והוא חקר בעיקר את כוחה של הסמכות ליצור אשיות תלותית אצל השחורים ולכן גם ציתנית על פי המודל במחנות הריכוז בגרמניה. אלקינס טוען כמן כן שמשטר העבדות מנע מהם להקים מבנה משפחה בריאה  ו"הפשיט" אותם מהמסורת האפריקאית שלהם. אלקינס עוד מחזק את המחקר של סטמפ וגורם לסטמפ להראות כמתון יחסית בראיית העבדות.
      החוקר הרביעי אותו אני מביא הוא ג'נובס (Eugene D. Genovese) , והוא משתמש במתודה המרקסיסטית כדי להסביר את אופי המוסד העבדותי והיחסים שבין הלבנים לשחורים. ג'ונובס שופט את העבדות כמערכת של קונפליקטים בין מעמדות חברתיים שונים, ובכלל בקונטקסט של מלחמת מעמדות. ג'נובס הוא דוגמא טובה שמתודת מחקר שונה יכולה להביא לתוצאות שונות – הן בראיית המוסד העבדותי והן במסקנות שהוא מביא – ויכולה להביא לתמונה מאוד הגיונית של היחסים בין לבנים לשחורים תחת מוסד העבדות. כמובן שגם ג'נובס נמצא בין השוללים את העבדות, אך יותר משהוא בנוי על רוויזיה לפיליפס (כסטמפ), נראה שהוא עומד  על בניין חדש של הנחות וראיה חדשה, המשווים לו אופי של מחקר חברתי-מדעי, כי המרקסיזם התיימר להוכיח שהוא תורה מדעית בניגוד ל"סוציאליסטים האוטופיים".
      המחקר החמישי והאחרון שהציג בעבודה הוא מחקרם של רוברט פוגל וסטנלי אינגרמן (Robert W. Fogel , & Stanely L. Engerman) מחקר זה למרות היות חוקריו צפוניים מחייב את העבדות כמערכת קפיטליסטית יעילה מתוך ראיה נאו – קלאסית. גישה זו נראית כממשיכה , לפחות ברוחה את פיליפס והיא מבוססת על היסטוריה כלכלית. גישה זו הינה מאוד מחלוקתית והיא בוקרה קשות ע"י היסטוריונים וכלכלנים כאחד.
      השאלות המרכזיות שעליהן מנסים החוקרים לענות הינן: באיזה אור יש לראות את מוסד העבדות האמריקאית בקונטקסט של היחסים שבין הלבנים והשחורים?
מהם הגורמים לציות של השחורים ומה היה חוזקה של הסמכות שבפניה ניצבו? (האדונים הלבנים.) האם לסמכות הזו היתה השפעה על אופי האישיות של השחורים ועל סמכותם לציית ומהם הכלים שבעזרתם הצליחו השחורים לשרוד? במרכז הויכוח עומדת השאלה האם העבדות היתה ממארת כפי שראוה הצפוניים או שמא היתה מבורכת כפי שראוה הדרומיים.
     הדיון בעבודה יתמקד בניתוח הגורמים שהעלו את הגישות הללו כמו האוירה ההיסטורית, האמונות וההשקפות, שרווחו בכל תקופה שבה הועלתה תאוריה מסויימת. כמו כן במיקום הגאוגרפי של החוקרים שיש לו השפעה רבה בהערכת העבדות מצד החוקר. הדיון יוסיף ויבדוק את הגורמים שהביאו לנטישת תאוריה אחת ובהתפתחות הויכוח  לכיוונים שאליהם נשאו אותו הגישות החדשות, אם פרצו את מסגרת הויכוח לכיוונים חדשים או נשארו סביב אותן עובדות. כמו כן יהיה נסיון לעמוד על סוג האוכלוסיה שאותה החוקרים חקרו.
 האם רק דרך העין של האדם הלבן או שמא גם נסיון לרדת לנפש ולהווייה של השחורים. הדיון יסתיים בנסיון לבדוק את מידת האחריות שמשתמעת מהחוקרים לגבי האשמה לעבדות וההשלכות הנובעות מהאחריות הזו.